Posts Tagged ‘מאבק בלתי-אלים’

הפגנה לא לתכנית פראוור

שני, אוקטובר 3rd, 2011

ועדת ההיגוי העליונה לערביי הנגב

הפגנה ושביתה כללית

הפגנת ה – 6 לאוקטובר

לא לתכנית פראוור

יום חמישי,6.10.2011 11:00 בבוקר

"מול הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב", באר שבע

 הסעות יצאו מתל אביב (9:00 רכבת מרכז מסוף אל על) וירושלים (9:00 גן הפעמון)לפרטים והרשמה מראש: מומתאז – 0507701118, אילן – 0542895000

גילוי דעת: ההכרזה על מדינה פלסטינית באו"ם

ראשון, ספטמבר 18th, 2011

הכרה בינלאומית בזכות ההגדרה עצמית של העם הפלסטיני מהווה צעד חשוב וחיוני במסגרת תהליך בינאום המאבק הפלסטיני לעצמאות, לחירות ולשוויון. צעד זה עשוי לחזק את המאבק הפלסטיני נגד הכיבוש ולהעביר את האחריות על סיום הכיבוש וביטול משטר האפליה הגזעני לאחריות של הקהילה הבינלאומית.

הכרזה על הקמת מדינה בגדה המערבית וברצועת עזה אין בכוחה לסיים עשרות שנים של כיבוש ושל מנגנונים חוקיים לאפליה גזעית, שתואמות את הגדרת האו"ם לאפרטהייד, לפתור את בעיית הפליטים הפלסטינים או להוביל לשוויון אזרחי בין יהודים ופלסטינים בתוך ישראל. סוגיות אלו יוכלו להיפתר רק בהסכם צודק שיסיים את הכיבוש תוך שמירה על זכויותיהם היסודיות של הפלסטינים, כפרטים וכקולקטיב, בכל המקומות בהם הם נמצאים.

לעם הפלסטיני זכויות בסיסיות בהן זכות השיבה, הזכות להגדרה עצמית והזכות לעצמאות לאומית. הזכות להגדרה עצמית היא זכות קולקטיבית של כל הפלסטינים, ללא קשר למיקומם הגיאוגרפי. זכויות אלה מוכרות כבר היום על ידי האו"ם כזכויות בלתי ניתנות לעירעור. על מנת שהיוזמה תצליח לייצר שינוי משמעותי במאבק הפלסטיני וליצור דרך התנגדות פוליטית חדשה, עליה לדרוש את זכות השיבה של הפליטים/ות הפלסטינים/ות ואת זכויותיהם של האזרחים/ות הפלסטינים בתוך ישראל.

אנו מדגישות כי כל יוזמה דיפלומטית מוכרחה לשמר את המעמד של אש"ף כנציג הפלסטיני באו"ם, להגן ולקדם את הזכויות של העם הפלסטיני כולו. אש"ף מוכר כמייצג העם הפלסטיני בזירה הבינלאומית, השואב את הלגיטימציה שלו מהפלסטינים בגלות, בישראל ובשטחים הכבושים, וכן, מההכרה שקיבל מהליגה הערבית ומהאו"ם. הפנייה לאו"ם בבקשה להכרה בהגדרה עצמית פלסטינית אסור שתערער על מעמדו של אש"ף כמייצג של כל חלקי העם הפלסטיני. באופן מיוחד, עומדת לנגד ענינו שאלת הייצוג של פלסטינים/ות שאינם נמצאים בגדה המערבית וברצועת עזה.

אנו קוראות לסיום הכיבוש, לשמירה על זכותו של העם הפלסטיני לשוב למולדתו ולשמירה על זכותו של העם הפלסטיני להתנגד לכיבוש בכל צורות ההתנגדות הלגיטימיות, העממיות והמקובלות על פי הנורמות הבינלאומיות. אנו שבות וקוראות לקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על ישראל עד שזו תעמוד במחויבותיה על פי הדין הבינלאומי ותסיים את הכיבוש.

משפט קורי: סיכום ביניים | חדוה ישכר

חמישי, יולי 14th, 2011

ביום ראשון 10 ביולי הסתיים שלב חקירת העדים במשפט האזרחי שמנהלת משפחת קורי נגד מדינת ישראל. המדינה נתבעת על ידי המשפחה להכיר באחריותה ובאחריות הצבא להריגת בתם, רייצ'ל קורי, פעילת שלום וזכויות אדם.

רייצ'ל קורי, ילידת אולימפיה שבמדינת וושינגטון, ארצות הברית, היתה בת 23 כאשר נהרגה באזור רפיח שברצועת עזה ב-16 במרץ 2003, בעת שהיא וכמה מחבריה בתנועת סולידריות בינלאומית (ISM) ניסו למנוע הריסת בית פלסטיני. למחרת האירוע הקטלני הבטיח ראש הממשלה אז, אריאל שרון, לנשיא ג'ורג' וו בוש לחקור באופן מלא ובשקיפות את הפרשה, ולמסור את ממצאי החקירה לידי הממשל ולמשפחה. הבטחתו לא קויימה, והמדינה הסתפקה בחקירת המשטרה הצבאית שבוצעה בחלקה על ידי חיילים בשירות סדיר שהיו חסרי ניסיון או מעמד מתאים לתחקור אמיץ ועצמאי.

חקירת מצ"ח הסירה כל אחריות ממפעילי הדחפור הצבאי בטענה שהם לא יכלו לראות את ריי'צל קורי. לפי עדויות אחרות של מי שנכחו במקום קורי, שלבשה ג'קט כתום זוהר, בלטה בשטח, כפי שאפשר לראות בתצלומים שצולמו על ידי חבריה זמן קצר לפני שנהרגה. איש מן האחראים הישירים או העקיפים למותה של קורי לא הועמד לדין; נתיחת הגופה בוצעה ללא נוכחות משקיף אמריקאי כפי שהובטח למשפחה, וממצאיה המלאים לא פורסמו. דו"ח המשטרה הצבאית נמסר לעיונם של פקידי ממשל אחדים ולמשפחה בלבד, אך הממצאים המלאים לא הועברו לממשלת ארה"ב כפי שהובטח והתיק נסגר. בעצת אנשי ממשל החליטה המשפחה לפנות לערכאות משפטיות בישראל, וב-2005 הוגשה בשמה תביעה אזרחית לבית המשפט המחוזי בחיפה על ידי עו"ד חוסיין אבו חוסיין. כחמש שנים לאחר מכן, ב-10 במרץ 2010, נפתח המשפט באולמו של השופט עודד גרשון.

בכתב התביעה מואשמים המדינה וצבאה בהריגה מכוונת של רייצ'ל קורי תוך הפרה של זכויות יסוד לחיים, לכבוד האדם ולחרותו, המעוגנות הן בחקיקה הישראלית והן בחקיקה הבינלאומית. החיילים ומפקדיהם שהיו מעורבים בהפעלת הדחפור הצבאי מואשמים ברשלנות פושעת, בשל אי זהירותם ובגלל התעלמותם מנוכחותם בשטח של אזרחים בלתי אלימים ולא חמושים. בכך אף הם הפרו את התחייבויות המדינה לחוק הישראלי ולחוק הבינלאומי.

תגובת הפרקליטות לכתב האישום מציינת כי למדינה מוקנית חסינות פני תביעה היות שפעילות צבאית בשטחים הכבושים, ובכללם אותה הפעילות שבה נהרגה  קורי, היא בבחינת "פעולת מלחמה" שבוצעה במהלך סכסוך מזויין באזור צבאי סגור. כיוון שכך, המדינה פטורה מאחריות, אף אם נעשה שימוש מוגזם ובלתי מידתי בכוח. ועוד טוענת ההגנה, כי החוק הישראלי משחרר את החיילים שהיו מעורבים ישירות בפגיעה מאחריותם לנעשה, מפני שהם פעלו במסגרת "פעולה מדינתית". לטענת המדינה, רייצ'ל קורי לא נדרסה על ידי דחפור; מותה נגרם מפגיעות עפר ושברי אבנים שנפלו עליה במהלך פעילות הדחפור שנהגו לא ראה אותה. קורי ואקטיביסטים אחרים בתנועת סולידריות בינלאומית מואשמים, בעקבות מסקנות התחקיר הצבאי, בהתנהגות מסוכנת ובהתעלמות מודעת מאזהרות הצבא. נטען, כי בסירובם לפנות את השטח הם סיכנו את עצמם בכוונה, וכי זו הסיבה העיקרית ל"תוצאה הטרגית של האירוע הזה".

העד האחרון

לאחר 16 דיונים שהתקיימו בשנה וחצי האחרונות ושבהם נחקרו 22 עדים על תצהיריהם, הסתיים השלב הראשון והעיקרי במשפט, שהתנהל מרבית הזמן בשוליה הרחוקים של תשומת הלב התקשורתית והציבורית בארץ. לכן, מראה הצלמים שגדשו את האולם לפני פתיחת הדיון, והצפיפות הבלתי רגילה על שני ספסלי העץ המיועדים לצופים, הדגישו את החשיבות שיוחסה על ידי כל הצדדים להופעתו של העד האחרון, אל"מ (מיל.) פנחס (פינקי) זוארץ, במשפט.

זוארץ פיקד על החטיבה הדרומית באוגדת עזה בשנים 2002 – 2004, והוא הקצין הבכיר ביותר שנשא באחריות פיקודית מבצעית בעת שרייצ'ל קורי נהרגה, שזומן למשפט. כיום הוא מכהן בתפקיד בכיר בארגון היהודי-אמריקאי 'ידידי כוחות הביטחון של ישראל' (FIDA).

מול פנחס זוארץ, שהתיישב בכסא העדים, התייצב עו"ד חוסיין אבו חוסיין בתפקיד החוקר. הקהל, כמו מקהלה יוונית, הגיב ברחש של הכרה בחד-פעמיותה של הסצינה המשפטית שהוצגה לפניו, ובסמליותה המפורשת.

זוארץ לא הצניע את מודעתו למעמדו המיוחד כעד הגנה מטעם המדינה במשפט המתנהל נגדה. כקצין בכיר שכף רגלו נקטעה מפגיעת מטען חבלה בעת מילוי תפקידו ברצועת עזה, הוא יכול לסמוך על חיבוקו החם של הקונצנזוס. ואם בתחילת הדיון ניכרה בו מתיחות קלה, ותשובותיו שנאמרו כמעט בלחישה היו קצרות וחד-הברתיות, הרי שבחלוף הזמן הוא התרווח בכסאו והרחיב את תשובותיו, במיוחד כאשר פירט את אמצעי הלחימה המגוונים שהופעלו נגד החיילים על ידי ה'גרילה' בציר פילדלפי. הסבריו כוונו לאוזנו של השופט, ועל שאלותיו של עו"ד אבו חוסיין, בעיקר על אלו שעסקו בעניינים צבאיים ונוסחו במונחים צה"ליים, ענה זוארץ בחצי פה והוסיף מפעם לפעם הערות כגון אלו:

-"לא יודע באיזו שכונה אתה חי";

– "לא יודע אם היית במלחמה";

– "אתה לא יודע על מה אתה מדבר";

– "אם היית מבין מה זה אזור לחימה שיורים בו ואנשים נפגעים…";

ובתגובה להערתו של עו"ד אבו חוסיין שבתורת הלחימה של הצבא אין התייחסות לאזרחים הנמצאים בשטח, ענה זוארץ: "מי אתה שתקבע איך אנחנו מתנהלים?" ובהמשך, כאשר עו"ד אבו חוסיין חזר ושאל מדוע לא הופסקה פעולת הדחפורים כאשר היה ברור שאזרחים נמצאים בשטח הפעולה, ענה זוארץ שלפי התפיסה הזאת פעילים יוכלו לעצור את הצבא מלמלא את משימותיו, וכי הצבא לא יכול להרשות לעצמו תקדים מסוג זה.

עו"ד אבו חוסיין: ואם יש תקדים כזה ונמצא שוטה או מופרע נפש שנכנס לתחום, יורים בו?

זוארץ פונה אל השופט: במקרה הספציפי הזה הניסיון של גדוד הסיור המדברי  נתן להם את היכולת לדעת מתי מדובר בשוטה ומתי במחבל. האירוע הזה (הריגת רייצ'ל קורי) היה תאונה שנגרמה עקב רשלנות של מי שהביאה את עצמה לשטח מלחמה, ולא של אנשי הצבא. הבעיה היא לא הכלים אלא האנשים שמחליטים להיכנס לשטח מלחמה.

וכשהוא פונה לעו"ד אבו חוסיין אמר זוארץ: "אין לך מה להיכנס לזה כי אתה לא מבין בזה";

ולאחר מכן: "איזה סמכות יש לך להגיד דבר כזה, עברת הכשרה צבאית?"

ואז: "אתה לא יודע על מה אתה מדבר. אם היית מבין מה זה אזור לחימה שיורים בו ואנשים נפגעים".

גם סמכויות אזרחיות אחרות נשללו על הסף על ידי זוארץ. לשאלתו של אבו חוסיין כמה בני אדם נהרגו בתחום אחריותו מכניסתו לתפקיד במרץ 2002 עד מרץ 2003, ענה זוארץ כי נהרגו 14 אנשים "בלתי מעורבים" וארבעה חיילים.

אבו חוסיין: ואם אומר לך שנהרגו 101 פלסטינים, מתוכם 42 ילדים בני 10 עד 18?

זוארץ: מי אומר את זה?

אבו חוסיין: זה לפי נתוני 'בצלם'.

זוארץ: "מי זה בצלם, בכלל? הם חד-צדדיים לחלוטין. אני לא מקבל את הנתונים שלהם".

זוארץ לא נכח בשטח בעת שקורי נהרגה, ומי שנשא באחריות להתנהלות הצבא בעת האירוע היה הסמג"ד ר' (ואולי ש'). רק זמן קצר לאחר מכן, בסביבות השעה חמש אחרי הצהריים, קיבל זוארץ את הידיעה והגיע לשטח. עם הגיעו הוא תיחקר את מפעילי הדחפורים וחיילים נוספים וקבע שלא היה כל דופי בהתנהגות החיילים.

עו"ד הדין אבו חוסיין ביקש לדעת מה שמע זוארץ ממפעיל הדחפור על נסיבות מותה של קורי, אך עו"ד אירית קלמן-ברום מפרקליטות המדינה הזדרזה להזכיר כי התחקיר סודי ולכן אסור לדבר עליו במשפט. לאחר התדיינות קצרה בין הפרקליטים התקבלה הכרעת השופט כי מותר לזוארץ לחזור על מה שכתב בתצהירו אך לא על התחקיר שביצע מיד אחרי האירוע.

"ממה שנאמר לך על פי זכרונך ולפי תצהירך", חזר עו"ד אבו חוסיין ושאל, "ממה נהרגה רייצ'ל קורי?"

זוארץ: "הבנתי מן התחקיר שהדחפור דחף כף והזיז עמוד בטון שפגע בה".

אבו חוסיין: "היכן נמצאה גופתה, לפני עמוד הבטון או אחריו?"

זוארץ: "הבנתי מן המפעילים שהעמוד והעפר פגעו בה".

עו"ד קלמן-ברום מזדעקת: "זה לא רלוונטי מה שהוא זוכר עכשיו לגבי פרטי התחקיר שנערך לפני 7 שנים. הוא לא היה במקום ולא אמור להעיד על מה ששמע מאחרים".

אבו חוסיין: "חשוב לנו לדעת איזו גרסה שמע העד ממפעיל הדחפור על נסיבות ההריגה".

השופט, עודד גרשון, מחליט שהעד יעיד על פי מה שהוא זוכר ולא על פי התחקיר.

אבו חוסיין: "מה שמעת מפי מפעיל הדחפור?"

זוארץ: "לא זוכר".

אבו חוסיין: "איפה היתה הגופה?"

זוארץ: "לא זוכר".

חרף העובדה שהשטח שבו פעלו הדחפורים הוצג על ידי ההגנה ועדיה כאזור מלחמה מסוכן שבו "אין מקום לאזרחים", פעילי תנועת סולידריות בינלאומית (ISM), ובכללם רייצ'ל קורי, שהו בו לפני שהדחפורים הופעלו ובזמן הפעולה. עו"ד אבו חוסיין ציין שאף על פי שהפעילים נתפסו כפרובוקטורים שהתכוונו להפריע לפעולת הצבא, לא נרשם אף לא מקרה אחד של מעצר פעילים ברצועת עזה בתקופה הנדונה ושום פעיל לא הועמד למשפט. זוארץ ענה לו כי "המשימה של מעצר זרים לא שווה את המחיר בחיי חיילים". לטענתו, חלקם נוצלו באופן ציני על ידי הגרילה הפלסטינית. הוא לא ידע לציין איזה ארגון פלסטיני ארח את פעילי סולידריות, אך אמר "…בוודאות שארגון מחבלים סייע לה (לרייצ'ל קורי) להיות שם ורצה שהיא תבצע פרובוקציות ושלח אותה לחזית". למיטב זכרונו לא ניתנה הוראה לשטח בתים פלסטיניים כטענת הפעילים, ומשימת הדחפורים היתה חישוף פני השטח במטרה להגן על החיילים ממנהרות התופת. יחד עם זאת, "…במקומות שהיתה סכנה לחיילים נהרסו בתים תוך כדי לחימה".

"ברמת העיקרון", זוארץ הוסיף, "בן אדם שמגיע לציר דמו מותר. מי שמסתובב שם, על פי ההוראות, וככה הוריתי לחיילים, מותר להרוג אותו…הרג אזרחים זה מבחינתי תקלה חמורה בהחלט. אף על פי שהיא וחבריה היו צריכים להבין שהם לא צריכים להיות במקום הכי מסוכן שהיה קיים באותן שנים… מה שהתרחש היה 'אירוע רע'…לא היתה כוונה להרוג את המנוחה. עשינו את כל הפעולות כדי להימנע מחיכוך אתם. לא רוצים לפגוע באזרחים. כותרת בעיתון שצה"ל הרג אזרח היא רעה לתדמית הצבא. הבחור שנהג בדחפור שפגשתי אותו היה בשוק. הוא הוסיף כי הדחפור 'זז פעמיים, שלוש לאחור' כדי למנוע פגיעה (ברייצ'ל)".

זז אחרונית, אך לא עצר.

עו"ד אבו חוסיין: משקל הדחפור הוא כ-65 טון בעוד שרייצ'ל קורי שקלה 62 ק"ג. איזה איום נשקף ממנה לדחפור?

זוארץ: "היא לא היתה איום. היא היתה 'הפרעה' והכוח ניסה למנוע את ההפרעה. אילו היתה איום היו יורים בה. הגברת רצה למקום שאסור היה לה להיות בו. או שהיתה רשלנית או שהיתה תמימה…"

אבו חוסיין:"…או שרצתה למות".

זוארץ: "בדיוק. כשהגברת רואה D9 ולמרות זאת נמצאת באזור, אז אני לא יודע מה להגיד עליה. אתה תגיד לי".

עכשיו אנחנו מבינים

ובאמת, מה יש למדינה להגיד על הפעילים והפעילות של סולידריות בינלאומית, ועל מה היא מסתמכת בקביעותיה הנחרצות בדבר אופיים ומניעיהם? על כך שמענו מפי תת-אלוף (מיל.) רות ירון שעדותה נשמעה בבית המשפט ב-22 במאי. ירון, ששירתה בשנים 2002 עד 2005 כדוברת צה"ל, מתמחה כיום בנושאים מתחומי הביטחון הלאומי ומרצה עליהם. היא התבקשה על ידי הפרקליטות להגיש לבית המשפט חוות דעת בנוגע ל-ISM וזומנה לדיון המשפטי כעדה מומחית מטעם המדינה. לנוכח התנגדות התביעה קבע השופט שאין לראות בה מומחית לענייני  ארגוני הטרור.

בחוות הדעת שלה קבעה ירון כי תנועת סולידריות בינלאומית היא ארגון המצהיר על דבר אחד (קורא להתנגדות בלתי אלימה) ופועל בניגוד להצהרותיו (לא בוחל בפעולות אלימות. לדוגמה, כשחברים בארגון פרצו לחטיבת דובר צה"ל בבית סוקולוב בתל אביב במחאה על מות חברתם, או בהסתירם פעילי טרור). מקורות המידע שעליהם הסתמכה ירון היו אתר האינטרנט של ISM, חומר שהגיע "אלינו" על הדרכת הפעילים במחנות קיץ בארצות הברית, ובעיקר בסניף מישיגן; גורמי תקשורת עלומי שם שהעבירו לידיה מסמכים שונים, פרסום של המרכז למורשת המודיעין (מל"מ) הסוקר כ-15 מקרים שבהם פעילי התנועה הגנו על 'גורמי טרור' פלסטינים או הפריעו לפעילות הצבא, וכן הליגה נגד השמצה בארצות הברית

ו-NGO Monitor , ארגון ימני מוצהר העוקב אחרי פעילותם של ארגוני זכויות אדם החשודים בעיניו כשמאליים מדי או כפרו-פלסטינים.

ארגונים בינלאומיים בעלי מוניטין כמו Human Rights Watch, אמנסטי, כריסטיאן אייד ואוקספם, וכן ארגונים ישראלים כגון, הקרן החדשה לישראל התומכת בארגוני זכויות אדם, בצלם, עדאלה, שוברים שתיקה או קואליציית נשים לשלום נמצאים ברשימה הארוכה של ארגונים שמותקפים על ידיו, באיצטלה של תביעה לאחריותיות ושקיפות. הם מוצגים כעוכרי ישראל הפוגעים בדימוי המדינה בדעת הקהל העולמית. על רייצ'ל קורי כתבה ירון בחוות דעתה שהיא נמנתה על הצעירים ש"נפלו בשבי המניפולציות של ארגון שפעולותיו סותרות את הצהרותיו", ובתשובה לשאלת עו"ד אבו חוסיין הודתה כי לא קראה דבר מן הספרות העניפה שנכתבה על חייה של קורי ועל פעילותה, אף על פי שהיא מודעת לקיומם. מדוע? כיוון שהחומרים נכתבו על ידי חברי ISM המעידים על עצמם, ולפיכך הם בלתי מהימנים בעיניה. ירון, שבחרה להתעלם מן הרקע התרבותי והרעיוני שמצמיח אקטיביזם של "פעולה ישירה" והתגייסות בלתי תועלתנית לפעילות מצפונית, הרשתה לעצמה לקבוע בביטחון שתנועת ISM מסייעת ל'גורמי טרור' בשטחים ו"מפריעה לפעילות צבאית נגד טרור". ואמנם, לאחר האירוע שבו נהרגה רייצ'ל קורי איפיין הצבא את ISM כארגון 'שמתיימר' לפעול למען זכויות אדם והזהיר את העיתונאים מפניו.

האם זה היה הרגע שבו נבט הרעיון לרדיפתם של ארגונים לזכויות אדם ושל פעילים נגד הכיבוש ולפגיעה ממוקדת בלגיטימיות וביכולת הפעולה שלהם? במבט לאחור נראה שכך התחילה התדרדרותנו, שהיתה אז עדיין סמויה מתודעתנו, במדרון החלקלק. סכנתו, אנחנו יודעים, גברה ב-2009, לאחר המתקפה האכזרית על עזה, וכעת מתממשת תוכניתו הדרקונית בספר החוקים.

חשיבות המשפט היא בעצם קיומו

לקראת תום עדותו שנמשכה כחמש שעות נשאל זוארץ על ידי עו"ד אבו חוסיין אם יהיה מוכן להתנצל לפני המשפחה השכולה היושבת לפניו באולם. השופט גרשון הגיב מיד ואמר שאין מקום לבקשה, שהרי התנצלות תתפרש כאילו כבר נקבע בבית המשפט מי אשם. זוארץ, הכריע השופט, אינו האיש המוסמך להתנצל על מותו של מישהו כתוצאה מפעולה צבאית.

עו"ד אבו חוסיין לזוארץ: "האם הפקתם לקחים?"

זוארץ: "מכל אירוע השתדלנו ללמוד, במיוחד מאירוע כזה שהיתה נפגעת גם אם לא במדי צה"ל".

אבו חוסיין: "בנוגע לכניסת זרים הפקתם לקחים?"

זוארץ: "הלקח הוא למנוע את כניסתם. אתה יכול לקרוא בכל העיתונים של היום איך מדינת ישראל לא אפשרה את כניסת הזרים לשטחה. זו לא החלטה שלי, זה משהו שאני לא יכול לקבוע".

אבו חוסיין: "כמה בתים נהרסו ברפיח?"

זוארץ: "עשרות רבות".

אבו חוסיין: "17 אלף, זה סביר?"

זוארץ: "שוב הבצלם הזה? איך זה קשור לאירוע?"

השופט גרשון: "זה לא רלוונטי לענייננו".

זוארץ: בין לפגוע באנשים לפגיעה בנדל"ן בחרתי לפגוע בנדל"ן.

בית המשפט לא התיר לעו"ד אבו חוסיין להציג את אירוע ההריגה בהקשר הרחב יותר של הריסת הבתים ברפיח, אותם הבתים שפעילי ISM ביקשו להגן עליהם בגופם. לנוכח התנגדותה הנחרצת של ההגנה החליט השופט שהעדות תתמקד אך ורק באירוע עצמו. וכך הסתיימה בחטף חקירתו הארוכה של העד האחרון.

דבריו של אביה של רייצ'ל, קרייג קורי, במסיבת העיתונאים שהתקיימה למחרת,  ביטאו תסכול מתמשך מן הנושא העיקרי שליווה את המשפט לכל אורכו ושעליו חזר גם זוארץ בעדותו: "באזור מלחמה אין אזרחים". קורי התלונן על כך שסרט וידאו שצולם במצלמות האבטחה הצבאיות הממוקמות בשטח שבו נהרגה רייצ'ל מראה דמויות בלבוש אזרחי שנעות בו הלוך ושוב. הסרטון, הוא אמר, מראה את המקום בזמן שקדם לאירוע שבו נהרגה רייצ'ל ובזמן שלאחריו. רגע האירוע חסר. לדבריו, סרטון באיכות טובה בהרבה שנמצא בידי הצבא לא הוצג במשפט. סינדי קורי, האם השכולה, אמרה שהבחירה במשפט אזרחי היתה האפשרות היחידה לדרוש מן המדינה אחריותיות וצדק. אולם, הוסיפה האם, "לרוע המזל, לאחר יותר משנה של שמיעת עדויות, אנחנו נמצאים ברגע זה במקום דומה למדי למקום שממנו התחלנו: ניצבים לפני קיר של נציגים רשמיים ישראלים הנחושים להגן על המדינה בכל מחיר, כולל על חשבון האמת".

סינדי קורי מדייקת בניתוח המצב ואכזבתה מובנת בהחלט. אולם המקום שבו היא ומשפחתה עומדים כעת שונה במובנים רבים וחשובים מן המקום שממנו הם יצאו למאבק המשפטי. באמצעות המשפט הם הצליחו לדובב עדים, לתחקר מומחים ולתת פומביות למידע שהוסתר מן העין הציבורית. משפחת קורי, שאסונה קטע באחת את שגרת חייה ומאז היא מקדישה את חייה המשותפים לחקר האמת בפרשה ולהפצת מורשת הבת והאחות, בנתה סביבה קהילה תומכת שמלווה אותה בארץ ובארצות הברית ומחזקת את ידיה. לכן, גם אם לעולם לא נדע בוודאות איך נהרגה רייצ'ל קורי, ובלי קשר לשורה האחרונה בפסק הדין או לפיצוי הכספי שהמשפחה תקבל – אם תקבל – חשיבותו של משפט קורי נגד מדינת ישראל וצבאה, שהפך לוועדת חקירה מטעם המשפחה, היא בעצם קיומו. ובמשמעותו הזאת הוא יישמר בזכרוננו.

הכרעת הדין צפויה להינתן על ידי השופט עודד גרשון בבית המשפט המחוזי בחיפה ב-23 באפריל 2012.

ספטמבר בלי אשליות / עביר קובטי

ראשון, יוני 5th, 2011

הדבר המטריד ביותר בנאום נתניהו לא היה הנאום עצמו, אלא החמימות המופרזת בה קבלו חברי הקונגרס את דבריו. ידוע שנתניהו מוכשר בהופעות ציבוריות, את זה אי אפשר לקחת ממנו, יחד עם האנגלית הרהוטה ויכולת הניסוח המרשימה. אולם מחיאות הכפיים 45 פעמים ועמידה 29 פעמים במהלך הנאום, הייתה מעבר ליכולת הסבלנות של כולנו. ומגיע לנו לתהות: מי הוא נשיא ארה"ב האמיתי, ואיך אפשר למחות כפיים ולעמוד לכבוד כל הכמות הזו של שקר ודימגוגיה? מצד אחד, אין להמעיט בחשיבות התמיכה שלה זוכה נאום ה"לא", שמכיל הרבה שקר, הסתה וזיוף המציאות. מצד שני: חשוב להזכיר כי הדמגוגיה והמניפולציה של נתניהו אינה אפקטיבית ברוב המקומות, ושחברי הקונגרס האמריקאים, הם מיעוט שהולך ונהיה מבוטל, הנכנס בגלל חוסר ידע להגמוניה הציונית.

למעשה נאום נתניהו שירת את המאבק הפלסטיני כפי שאף ראש ממשלה ישראלי לא עשה: הוא פטר אותנו ממו"מ חסר טעם. סוף סוף קם ראש ממשלה ישראלי והציג ללא קוסמטיקה או טיוח את עמדת ישראל: לא לחלוקת ירושלים, לא לשיבה, לא לגבולות 67, לא לפינוי התנחלויות. נאום ה"לא" הזה מראה לכולם, למעט האמריקאים כמובן, את האמת של נתניהו וממשלתו. לכל מי שעיניו בראשו ברור כי עם עמדות כאלה לא ניתן להגיע לפתרון צודק. השורה התחתונה בנאומו של נתניהו היא האמירה כי "היהודים ביהודה ושומרון, אינם כובשים". ראש הממשלה אומר בפני כל העולם, כי אינו מכיר בכיבוש, ומי שאינו מכיר בכיבוש, לעולם לא יסיימו.

שלושת החודשים הבאים יכללו בוודאי לחצים אמריקאים ואירופאים על אש"ף כדי למשוך את יוזמתה להשיג הכרה במדינה הפלסטינית באו"ם, ואם לא למשוך, אז לפחות למזער את נזקה לישראל. יחד עם זאת, אין להגזים עם הציפיות לקראת ספטמבר. החלטה של האו"ם להכיר במדינה פלסטינית לא תסיים את הכיבוש, ולא תשנה שום דבר בשטח או בחיי היומיום של הפלסטיני, הפליט או החי תחת כיבוש, לפחות בטווח הקצר. אולם, לצעד יהיו השלכות רבות, משפטיות ופוליטיות, שעשויות לשרת את המאבק הפלסטיני.

הכיבוש לא יסתיים ללא מצור על ישראל מבחוץ, ע"י המשך פעילויות החרם, ומבפנים ע"י אינתיפאדה עממית בלתי אלימה. ואם נתייחס לספטמבר כאל מנוף לשני הדברים, אין ספק כי החירות של העם הפלסטיני תנצח.

יום האדמה צוין ביפו בצל התרחבות סכנת הגירוש

שני, אפריל 4th, 2011


כ- 650 תביעות פינוי והריסה מתנהלות כנגד תושבי יפו. מרביתן נוגעות לתושבים פלסטינים. תושבי העיר דורשים הפסקת האפליה והנישול, ופתרון מהיר למצוקת הדיור.

תושבי ותושבות יפו בשיתוף קואליציה רחבה של ארגונים ערבים ויהודים צעדו ברחובות העיר ביום שבת (2/4) לציון יום האדמה ה-35.

האירוע, תחת הכותרת "יפו בסכנה" התקיים לאחר שורה של הפגנות יום האדמה, בין היתר בלוד, בעראבה ובאל-עראקיב – הכפר הבלתי מוכר שנהרס 21 פעמים מאז חודש יולי, והפך לסמל למאבק כנגד גזל האדמות. יום האדמה חדל להיות זיכרון היסטורי בלבד והפך למציאות יומיומית של מאבק בהריסות בתים ובניסיון המתמשך לסילוק התושבים הערבים והחלפתם ביהודים בערים מעורבות רבות בהן יפו, לוד, רמלה, וירושלים. מארגנות ההפגנה קראו להפסקת מדיניות הנישול והגירוש המכוונת המיושמת על ידי הממשלה, מאל-עראקיב בדרום ועד צפת בצפון.


מצוקת הדיור ביפו מאיימת על התושבים. רשות הפיתוח עמידר מנהלת כיום כ-500 תביעות פינוי והריסה ביפו. מרבית התביעות  מתנהלות נגד תושבים פלסטינים. חברת חלמיש מנהלת מעל 300 תיקי פינוי באזור תל אביב – מתוכם יותר ממחצית ביפו. תושבי ותושבות יפו קראו למשרד השיכון ליישם את ההסכם לבניית 400 יחידות דיור לתושבים הערבים ביפו שנחתם איתם ב-1996.

אילת מעוז, רכזת קואליציית נשים לשלום ותושבת יפו: "בעבר ציין יום האדמה אירועים בודדים של הפקעת אדמות ואולם לאורך השנים השתכללו השיטות של המדינה עד שהפקעת אדמות והריסות בתים הפכו למציאות יומית. כנשים בארגון שטח אנחנו עובדות עם נשים רבות בלוד, רמלה, אל עראקיב ומקומות אחרים, שהן ומשפחתן חיים בחרדת גירוש וחווים מדי יום את מדיניות האפרטהייד של ממשלת ישראל. בדיוק כמו הגזענות הממוסדת בדרום אפריקה כך גם הגזענות הממוסדת בישראל סופה ליפול".

סמי אבו שחאדה, יו"ר הנהלת דארנא- הועדה העממית ביפו: "מצוקת הדיור ביפו רק הולכת ומחריפה בשנים האחרונות. תוצאות המדיניות של מינהל מקרקעי ישראל , משרד השיכון ועיריית ת"א – יפו יהיו הרסניות ליפו בכלל ולאוכלוסייה הערבית ביפו בפרט. במבחן התוצאה מה שקורה ביפו הוא טרנספר כלכלי .משמעות המילים הריסת בתים ופינויים ביפו היא הריסת חייהם של אלפי ערבים תושבי המקום .בנייתה של התנחלות בליבה של שכונת עג'מי באזור שבו רוב ערבי גדול מהוה פצצת זמן מתקתקת . המתנחלים הדוגלים בהפרדה בין יהודים לערבים כדרך חיים אינם יכולים לחיות בערים מעורבות בלי להוביל את כולנו לאסון" .

הארגונים השותפים: במקום – מתכננים למען זכויות תכנון, דארנא- הוועדה העממית להגנה על הזכות לאדמה ולדיור ביפו, האגודה האורתודוקסית לצדקה ביפו, האגודה לזכויות האזרח בישראל, המועצה האיסלמית, התחברות – تـــرابـــط (תראבוט), התנועה האסלאמית פלג דרום, התנועה האסלאמית פלג צפון, סולדריות שיח ג'ראח, קואליציית נשים לשלום, ראביטה – האגודה למען ערביי יפו, רופאים לזכויות אדם, תנועת הצעירים היפואים.

29 ארגוני נשים דורשים מהממשלה להפסיק את השימוש בנשק לפיזור הפגנות

רביעי, ינואר 5th, 2011

במחאה על הרג המפגינה בבלעין: 29 ארגוני נשים מישראל שלחו הבוקר קריאה דחופה לממשלה להפסיק לאלתר את השימוש בנשק לצורך פיזור הפגנות בגדה המערבית

ארגוני הנשים תוקפים בחריפות את דובר צה"ל על הניסיון לטייח את ההרג ולהפיץ מידע שקרי באשר לנסיבות מותה של ג'וואהר אבו רחמה ביום שישי האחרון בבלעין.

כאות הזדהות ומחאה יצטרפו הארגונים להפגנה השבועית נגד הגדר ביום שישי הקרוב.

לדברי הארגונים, "מותה של ג'וואהר הוא תוצאה של ההתקפות החוזרות ונשנות של הצבא על מפגינות ומפגינים בלתי אלימים הנאבקים נגד גזל אדמותיהם." מכתב הארגונים מביע תמיכה נחרצת בעמדת המפגינים והמשפחה, לפיה נגרם מותה של אבו-רחמה כתוצאה משאיפת גז מדמיע, בניגוד לגרסאות שהפיץ בימים האחרונים דובר צה"ל.

בהפגנה השבוע צפויה השתתפות גדולה מהרגיל של נשים מתל אביב, ירושלים, חיפה, ומדרום הארץ, שיבואו להביע הזדהות עם המאבק של הנשים, הילדים והגברים הפלסטינים בבלעין. בין השאר ישתתפו בהפגנה הארגונים הבאים: קואליציית נשים לשלום, תנד"י, ברית הנשים, אסוואת, כיאן, בת המדבר ופרופיל חדש.

ד"ר דלית באום, פעילה פמיניסטית בקואליציית נשים לשלום ויוזמת העצומה מסרה: "הרצח של ג'וואהר על רקע השתתפותה בהפגנה הוא אלימות כלפי נשים, המטויחת על ידי השלטון בדיוק באותה צורה שמטייחים צורות אחרות של אלימות כלפי נשים. וגם במקרה זה אנחנו, ארגוני הנשים, לא נשתוק עד שהאחראים יתנו את הדין."

מחאסן רבוס, רכזת קואליציית נשים לשלום: "קרוב לשלושים ארגוני נשים מביעים היום תמיכה במאבק בבילעין, ובמאבק הפלסטיני לשחרור מהכיבוש. הארגונים מוכיחים, בצעד אמיץ, שהסולידריות בין נשים לא עוצרת במחסום, אלא מחלק הכרחי מהמאבק שלנו לשחרור האשה."

רקע:

את תחושת הניצחון בארגוני הנשים בעקבות הרשעתו של משה קצב, החליפו במהלך סוף השבוע תדהמה וזעם על הרג המפגינה ג'וואהר אבו-רחמה, תושבת הכפר בלעין, מהרעלת גז מדמיע.

ג'וואהר אבו-רחמה, 36, אחות לבאסם אבו-רחמה, שנהרג באפריל 2009 ממטול גז מדמיע שנורה לעברו בכינון ישיר במהלך הפגנה, הייתה דמות פעילה ומוערכת בכפר, וארגנה כנסים וסדנאות בנושאים פמיניסטיים. במהלך הפגנת יום השישי, 31.12, שאפה ג'וואהר כמויות גדולות של גז מדמיע, היא הובהלה לבית החולים כשהיא סובלת מהרעלה קשה והרופאים נלחמו על חייה במהלך הלילה. בניגוד לטענות דובר צה"ל, אבו-רחמה הייתה במצב בריאותי תקין קודם לאירוע וללא רקע של מחלות נשימה. בנוסף, בניגוד לטענות הצבא, היא לא שוחררה מבית החולים ומתה בביתה; למעשה ג'וואהר מתה בבית החולים, ואף העברתה לבית חולים ישראלי לא התאפשרה בגלל מצבה הקריטי והבלתי יציב.

נוסח ההצהרה

אנחנו, ארגוני נשים וארגונים פמיניסטים החתומים מטה, מביעים זעזוע עמוק על מותה של ג'וואהר אבו רחמה, בת 36, תושבת הכפר בילעין, אשר נהרגה כתוצאה מהרעלת גז מדמיע שנורה על ידי הצבא הישראלי במהלך הפגנה נגד גדר ההפרדה. מותה הוא תוצאה של ההתקפות החוזרות ונשנות של הצבא על מפגינות ומפגינים בלתי-אלימים הנאבקים כנגד גזל אדמותיהם. התקפות אלו הובילו למותם של 21 מפגינים/ות ולפציעתם של אלפים.
אנו קוראות לממשלת ישראל להפסיק לאלתר את השימוש בנשק כנגד מפגינים, הפוגע בנשים, ילדים וגברים חפים מפשע. אנו מביעות סולידריות עם אחיותינו ברחבי פלסטין וישראל ותומכות בזכותן הבלתי ניתנת לערעור למחאה בלתי אלימה.

הארגונים החתומים:

קואליציית נשים לשלום, אחותי – למען נשים בישראל, איתך-מעכי משפטניות למען צדק חברתי, מחסום Watch נשים נגד כיבוש ולמען זכויות אדם, פרופיל חדש – תנועה לאזרוח החברה בישראל, נציבות הנשים הבינלאומית, סניף ישראל, אשה לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה, אסוואת, כיאן – ארגון פמיניסטי, אנואר – מנהיגות נשים יהודיות וערביות, בויקוט: תומכות מבפנים בקריאה הפלסטינית ל-BDS, ברית הנשים, בתינו המבוטח, בת המדבר, הטלוויזיה החברתית, יסמין הנגב, לא מצייתות, ליגת נשים בינלאומית לשלום ולחירות WILPF– סניף ישראל, מרכז תמורה, נשות אלקייה, נסיכות המדבר, נשים למען עצמן, נשים בשחור תל אביב, נשים לגופן, סידרה, פור"ה התארגנות פמיניסטית של פעילות דוברות רוסית, פרלמנט נשים, ש.י.ן לשוויון ייצוג נשים, קואליציית נשים לשלום, תנועת נשים דמוקרטיות בישראל (תנד"י).


יונים הומות בשובך של אלערקיב / תמר גוז'נסקי

שני, אוגוסט 2nd, 2010

ב-30 ביולי, ביום חם מהרגיל לעונה, נסעה משלחת של קואליציית נשים לשלום מתל-אביב לפגישת סולידריות עם הנשים בכפר אל עראקיב ההרוס שבאזור באר-שבע.

הנשים חיכו לנו בסוכה, הבנויה מקרשים ויריעות פלסטיק ירוק, כאשר שטיחים ויריעות פלסטייק שחור משמשים רצפה. סוכות כאלה, הפזורות בשטח, הן התחליף המיידי לפחונים הרבים ולבתי האבן המעטים, שנהרסו עד היסוד ב-27 ביולי לפנות בוקר, בפשיטה אלימה של "סיירת הבדואים", שתוגברה במאות רבות של שוטרים כחולים ושוטרי יס"ם.

בעת שחיכינו לקבוצות נוספות של נשים, שעמדו להגיע, יצאתי לסייר בין ההריסות. ערימות-ערימות של פחים חלודים, ברזלים מעוקמים ושברי בטון פזורות בשטח. שום מבנה, אפילו לא דיר של כבשים, לא נשאר על כנו. הדחפור עקר גם את העצים הספורים, וביניהם עצי זית, שתושבי אל-עראקיב גידלו באהבה רבה בתנאים בלתי-אפשריים של יובש והעדר מים זורמים. בערימות נראים גם כלי בית, נעליים, קרעי בגדים ומושב לתינוק ברכב. אבל היו בשטח גם חיים.

באחת הסוכות ישבו כמה נשים בדואיות, צעירות ומבוגרות. תינוק ישן על המחצלת. בפינה ניצבה אישה ליד כיריים של גז ובישלה ארוחת צהריים. בצד – ערימה של מזרנים וכרים ושישיות של בקבוקי מים. אווזים צמאים, מקוריהם פתוחים, מצאו לעצמם צל מתחת לאחת ההריסות.
ואז נגלה לעיני שובך היונים. ניתן היה לנחש, שפעם הוא התנוסס בגאווה, כפי ששובך צריך להיות, על כלונס מעץ. אך גם השובך נפל קורבן למסע ההרס של נציגי הממשלה. הדחפור הפיל את השובך, והיונים, מן הסתם עפו בבהלה. אך משהסתלקו ההורסים, המלווים בשוטרי יס"ם לבושי שחור, שבו היונים לשובך ההרוס בחלקו. ניגשתי לשובך. היונים נותרו במקומן ולא עפו. חלקן היו בתאי השובך, חלקן עמדו בחוץ. וליד השובך המוטל על הארץ, ניצבו שתי שקתות: בשוקת אחת היו מים, ובשנייה – מספוא. ואז הבנתי, שמי שלמרות כל ההרס ותחושת האובדן, היה מסוגל לחשוב על מים ומזון ליונים – הוא בלתי-מנוצח.

ובינתיים נאספו ובאו הנשים והילדים והתכנסו בסוכה הירוקה. הנשים מאל-עראקיב, שבתיהן נהרסו ומטלטליהן נלקחו, החלו לספר את סיפור הלילה המפחיד, כשהן נכנסות זו לדברי זו.

בשעה שתיים לפנות בוקר, סיפרו, נכנסו ליישוב הלא-מוכר רכבי משטרה ומאות שוטרים התפרסו בין הפחונים והבתים. חשבנו, אמרה אחת מהן, שהשוטרים לא יגעו בילדים הישנים, ולכן לא הערנו אותם. אך השוטר דרש ממני בתוקף להעיר את הילדים ולהוציא אותם החוצה. וכך, בכוח, דחפו אותנו החוצה, הושיבו אותנו עם הילדים במקום חשוף. הנשים דיברו בהערכה רבה על הצעירות והצעירים היהודים, שבאו לכפר בלילה, ואשר יחד עם תושבי הכפר התעמתו עם השוטרים וניסו למנוע את ההרס.

המשפחות באל עראקיב נימנות עם שני שבטים – עם שבט אל-עוקבי ועם משפחת אבו מדארם משבט א-טורי. הכפר, שהיה קיים לפני קום המדינה, פונה בהוראת השלטונות ב-1948, בתואנה שהשטח נחוץ לצורכי צבא. בין המשפחות שסולקו היו שעברו לירדן ומצרים. לאלה שבחרו להישאר בנגב, הציעה הממשלה פיצויים, בתנאי שיוותרו על אדמותיהם. אלה שסירבו לקבל פיצויים, שבו לאדמותיהם ומנהלים משפט לגבי בעלותם על הקרקע. אך בעוד המשפט מתנהל, הורו השלטונות להרוס את הכפר מן היסוד.

הדוברות, כמו כל ייתר בני הכפר הקטן, לא הותירו ספק, כי אין להן שום כוונה להתפנות מהשטח, וכי הן יקימו מחדש את בתיהן ויגדלו בהם את ילדיהן. הן ציינו בגאווה, כי הממשלה התנכלה לאל עראקיב משום שידעה, כי "אנחנו הכי חזקים, ורצתה באמצעות הפינוי שלנו להראות ל-70 אלף הבדואים, החיים בפזורה בנגב, שלא כדאי להתנגד למדיניות הנישול של הממשלה".

כל הנשים, שהשתתפו במפגש, הצטרפו להפגנה הגדולה, שנערכה בצהרי היום ליד הכביש הסמוך. גברים נשאו נאומים מול התכנסות הגברים. הנשים הפגינו לחוד, כשהן נושאות כרזות, עליהן נכתב: "לא להרוס, כן לבנות!". ממול עמדו שוטרי יס"ם בתלבושתם השחורה ולראשיהם קסדות, וגם שוטרים כחולים. אך הפעם הורו להם לא להתערב…

43 שנים לכיבוש: אלפי ישראלים ופלסטינים יפגינו בשישי (4.6) בכביש 443 בקריאה "ההפרדה הורגת!"

רביעי, יוני 2nd, 2010

עשרות ארגוני שלום ישראליים חברו לועדות העממיות הפלסטיניות נגד הגדר להפגנה המרכזית לציון 43 שנים לכיבוש. המפגינים יקראו להסרת המצור מעל עזה, לפירוק גדר ההפרדה וההתנחלויות ולמען חופש תנועה לפלסטינים.

בהפגנה ישתתפו בין היתר ח"כ חנין זועבי, ח"כ לשעבר אורי אבנרי, מוסטפא ברגותי, מאהר ע'נאיים, השר לענייני הגדר ברשות הפלסטינית, וחברי הוועדה המחוקקת הפלסטינית קייס עבד אל-כרים (אבו ליילא) ומחמוד אל-עאלול.

ביום שישי הקרוב יציינו אלפי ישראלים ופלסטינים 43 שנים לכיבוש הישראלי – בשיירת מכוניות ואוטובוסים על כביש 443, “כביש האפרטהייד", ואחריה עצרת משותפת בכפר בית נובא החדשה (ליד בית ליקיא, סמוך לגדר ההפרדה). בעצרת ידברו ח"כ חנין זועבי (בל”ד), יוסף קראג'ה, ראש ועדת הכפרים שנעקרו ב-67 ודוברים נוספים.

הכביש לשומקום: במהלך כיבוש השטחים ביוני 1967 החריב הצבא הישראלי את הכפרים  יאלו, עמואס ובית נובא במובלעת לטרון. על אדמותיהם הוקמו פארק קנדה ומספר התנחלויות. עקורי שלושת הכפרים חיים היום, ברובם, בכפרים הסמוכים לכביש 443, "כביש האפרטהייד”. בשנות השמונים הופקעו אלפי דונמים מתושבי הכפרים שלאורך הכביש בטענה שמטרת הכביש העיקרית היא לשמש אותם כציר תנועה ראשי לרמאללה. למרות זאת, הכביש סגור כבר שנים לתנועת כלי רכב פלסטיניים. בעקבות פסיקת בג"צ בעניין כביש 443, נפתח בשבוע שעבר קטע קטן מהכביש, אך בצורה שממילא לא מאפשרת לפלסטינים גישה קלה לרמאללה.

השיירה תצא על כביש 443 מכיוון צומת מכבים ביום שישי, 4.6, בשעה 11:00, העצרת תתקיים בבית נובא החדשה (סמוך לבית ליקיה) ב-12:30

מאות ישראלים בדרך לנמל אשדוד להפגין נגד ההרג והמצור ולקבל את פניו של המשט לעזה

שני, מאי 31st, 2010

עשרות ארגוני שלום בהם קואליציית נשים לשלום, רבנים לזכויות אדם, גוש שלום, אנרכיסטים נגד הגדר, המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית, תעאיוש ואחרים נערכים הבוקר להפגנה המונית בנמל אשדוד. הארגונים צופים כי מאות בני אדם יגיעו היום בצהריים, סמוך לשעה 12:00, לנמל אשדוד כדי למחות על ההרג והמצור ולהזדהות עם פעילי השלום ועם תושבי עזה הכלואים במצור.

אילת מעוז, רכזת  קואליציית נשים לשלום, אמרה הבוקר בדרכה לאשדוד "כל עוד מטיל הצבא ערפול תקשורתי על המתרחש בים ומונע מהפעילים שעל הספינות למסור את גרסתם לאירוע הלילה, דיווחי הצבא אינם אמינים בעינינו ובעיני העולם, וזאת בלשון המעטה. הריגתם של למעלה מ-14 פעילי שלום הינה באחריות בלעדית של מדינת ישראל, והיה ניתן בקלות למנוע את שפיכות הדמים ההמונית. המצור על עזה וההשתלטות הפיראטית של הצבא על ספינות פעילי שלום הם הפרובוקציה האמיתית."

ערין הווארי, פעילה בבל"ד ובקואליציית נשים לשלום, המקורבת לח"כ חנין זועבי אשר נמצאת על אחת הספינות, מסרה כי "אם זה מה שמדינת ישראל מסוגלת לעשות לפעילי לזכויות אדם וחברי פרלמנט מכל העולם, אז מה היא עושה תחת השליטה הצבאית והכיבוש? כל זה מוכיח שהמדיניות הברוטאלית של ישראל אינה מופנית רק נגד אנשי חמאס או נגד לוחמים חמושים אלא בעיקר נגד אזרחים, פעילי שלום וחפים מפשע. זה הזמן להתעורר למחאה בינלאומית נגד המצור והכיבוש."

הערב יתקיימו גם הפגנות מול בית ראש הממשלה בירושלים, מול משרד הביטחון-הקריה בתל-אביב, מול בסיס חיל הים בחיפה ובמקומות נוספים ברחבי הארץ. ועדת המעקב הכריזה כי מחר תתקיים שביתה כללית בחברה הערבית-פלסטינית בישראל.

הפלסטינים שוב אשמים / עביר קובטי

רביעי, פברואר 17th, 2010

המאבק המזוין ננטש לטובת מאבק בלתי אלים, הקמת מוסדות המדינה הפלסטינית בעיצומה, אבל לישראל קשה להשתחרר מהאשמת הפלסטינים באלימות והתבכיינות. לא מוצא חן בעיניה שמשתמשים בכלים לגיטימים למאבק.

שר החוץ מחה לאחרונה על כך שהרשות הפלסטינית מממנת כביכול תביעות נגד בכירים ישראלים, מכספים שישראל מעבירה לה. השר יוצא מנקודת הנחה שכספים אלו ניתנים בחסד ולא בזכות, וכן – כי תביעות נגד ישראלים הן מעשה לא לגיטימי.

שנים רבות טענו ישראל וחברי הקהילה הבינלאומית כי הפלסטינים "אינם מקבלים אחריות על עצמם" וכל מה שהם עושים מסתכם ב"הטלת אשמה על ישראל וביצע פיגועים נגד חפים מפשע". זה מה ששמענו. כעת, כשטענות אלו פג תוקפן והן לא מצליחות עוד לשכנע את העולם, ארסנל הטיעונים של ישראל מתחלף, ונציגיה מטיחים: "שהפלסטינים יפסיקו להתבכיין".

אולם, מה שישראל בוחרת לראות מכאן הוא לא בהכרח מה שהעולם רואה משם. לאורך השנים העולם שיתף פעולה עם המניפולציה הישראלית להטיל תמיד את האחריות בסכסוך, למרבה האירוניה, דווקא על העם שחי תחת כיבוש, העם הפלסטיני. אך כיום מתחילים להבחין באסטרטגיה ברורה של הפלסטינים, שממשלתם שוקדת על בניית מוסדות המדינה, ואנשיהם מרחיבים את המאבק הבלתי אלים ברחבי הגדה המערבית וירושלים, מנהלים חרם על מוצרי ההתנחלויות, וה"חמור מכל": הם הפסיקו לעשות פיגועים. אולם בעיני ישראל, כל זה ממש לא יפה מצידם.

ממשלת ישראל אינה רואה בעין יפה את ההפגנות הבלתי אלימות שמתקיימות במספר מקומות בשטחים הפלסטינים. המודל של בילעין הועתק לנעלין, שייח ג'ראח, נבי סאלח ודיר נזאם. פעילים פלסטינים, ישראלים ובינלאומים בוחרים לקיים יחדיו מדי שבוע הפגנות במסגרת התנגדות עממית בלתי אלימה לכיבוש, מהלך המנוגד לכל המוסכמות שישראל אוהבת לשמר לעצמה ולהפיץ בעולם, ולכן כוחות הכיבוש בוחרים לדכא הפגנות בלתי אלימות אלה דווקא בדרכים האלימות ביותר.

ממשלת ישראל אינה מקבלת את תוכנית הממשלה הפלסטינית להקמת מוסדות המדינה וסיום הכיבוש. היא רואה בה צעד חד צדדי. ניתן לחשוב כי ממשלת ישראל מעוניינת להקים את המדינה בעצמה והממשלה הפלסטינית מושכת את השטיח מתחת לרגליה.

ממשלת ישראל אינה רואה בעין יפה את קמפיין הממשלה הפלסטינית להחרמת מוצרי ההתנחלויות. "איך מעיזים אנשים שחיים תחת שליטתנו לצאת נגד מוצרים שמיוצרים באדמות שגזלנו מהם והענקנו למתנחלים משלנו, בניגוד לכל החוקים הבינלאומיים? איך מעזה הממשלה הפלסטינית להרים את הראש, לדאוג לחיזוק הכלכלה הפלסטינית המקומית ולמצוא פתרונות למובטלים? פשוט חוצפה".

ממשלת ישראל אינה מעוניינת שפלסטינים יתבעו אותה בבתי הדין הישראלים. "מדינת החוק" אינה מעוניינת שישתמשו בחוקים שלה כדי לדרוש צדק, ואפילו הכנסת שלה פועלת רבות כדי לעקוף בג"ץ במקרה שפסק לטובת הפלסטינים.

ממשלת ישראל גם לא רוצה גם שפלסטינים ישתמשו בחוק הבינלאומי ויתבעו אותה בבתי דין בינלאומיים. "לפלסטינים אין זכות להשתמש בחוק נגדנו. זה פשוט לא מתאים".

ממשלת ישראל כועסת על כך שפעילים פרו פלסטינים מגיעים לאולמות הרצאות של נציגים שלה ומשבשים את מהלכן, או מפגינים מול דובריהן. "מה פתאום? המניע היחיד של אנשים אלה הוא שנאה ואנטישמיות".

ממשלת ישראל זועמת על כך שפעילים בעולם ינהלו קמפיין לחרם וסנקציות על ישראל בשל היותה מדינה כובשת שמפרה את החוק הבינלאומי. הרי פעילים אלה מונעים מאנטישמיות ושנאה.

ממשלת ישראל רואה בחומרה רבה את העובדה שבספרי הלימוד הפלסטינים מוזכר המונח האסטרונאוטי "אלימות של הכיבוש" ואף מפיצה דו"ח לדיפלומטים בנדון. "זו פשוט הסתה בלתי נסבלת. כיבוש? אלימות? איפה? מי? אלוהים ישמור".

פעיליות לגיטימיות אלו ואחרות מקלקלות לממשלת ישראל את תירוץ הביטחון שהיא שחקה וסחטה עד אינסוף, ומפריעות למסע הדה-הומניזציה שהצליחה לבצע כלפי העם הפלסטיני.

ובכן, אני מציעה לממשלת ישראל להקדיש את ישיבתה הבאה לגיבוש תוכנית עבודה עם כללים והוראות מאוד ברורים: איך היא מצפה מעם שחי תחת כיבוש ברוטאלי ונפשע במשך עשרות שנים להתנהג.

עביר קובטי, יועצת תקשורת, פעילה בקואליציית נשים לשלום
פורסם ב-Ynet 17.02.10


Warning: include(footer1.php): failed to open stream: No such file or directory in /home/coalition/www/www/wp-content/themes/peace/archive.php on line 89

Warning: include(footer1.php): failed to open stream: No such file or directory in /home/coalition/www/www/wp-content/themes/peace/archive.php on line 89

Warning: include(): Failed opening 'footer1.php' for inclusion (include_path='.:/usr/local/php56/lib/php') in /home/coalition/www/www/wp-content/themes/peace/archive.php on line 89

עזרו לנו לעשות שינוי

תעזרו לנו היום על מנת להמשיך מחר‫!‬