Posts Tagged ‘תקשורת’

בין אריאל לרומי אבולעפיה: המאבק על הזכות להחרים

חמישי, מרץ 10th, 2011

יובל בן עמי, עכבר העיר אונליין

המלחמה הגדולה של האמנים בישראל היא לא רק על הזכות להחרים, אלא על הזכות לתמוך במי שרוצה להחרים. יובל בן עמי התיישב מול המצלמה של רומי אבולעפיה, ולא הסכים לשתוק

יש לי סימפטיה לאנשים שמחרימים בתל אביב. למעשה מאיר וילטיר, רונה קינן, דוד טרטקובר, אלכס ליבק, יוסי פולק ויתר האמנים שהתגייסו למאבק בחוק החרם לא החרימו למיטב ידיעתי איש, ואפילו לא תמכו במטילי חרם, הם בסך הכל התייצבו לתמוך בזכותנו לתמוך במטילי חרם. זוהי זכות מוזרה למדי, טריוויאלית מצד אחד ומנגד מתגלגלת על הלשון כבדיחה מרירה. אולי רק לאמנים יש דמיון די מפותח להתמודד בכלל עם צרה מגוחכת שכזאת.

טוענים בעד החוק מרבים להסביר שחרמות אינן כלי לגיטימי לפתרון בעיות. לפני ימים ספורים ציטט שר החינוך במאמר שפורסם באתר הבית שלו את בתו דניאלה. "להחרים זה להתעלם," אמרה הבת, "זאת בטח לא דרך לפתור דברים. זה ילדותי". סער מציג את דניאלה עצמה במאמר כמי שמטילה חרם נגדי על אלביס קוסטלו, שביטל בשנה החולפת את הופעתו בארץ מסיבות פוליטיות, ומסרבת להאזין לו. איזה אבסורד.

האם החרם של דניאלה לא ילדותי? הוא ילדותי. גם סתימת פיות לאזרחי מדינת ישראל היא ילדותית. יותר מכל: הכיבוש, שנגדו יוצאים מחרימי ישראל בתחומי התרבות, האקדמיה והמסחר, הוא ילדותי בתכלית. אבל לאלה המבקשים לגונן עליו בכל מחיר, נוח לקרוא לנאבקים בו אינפנטיליים ולהשתמש באינפנטיליות לכאורה, כתירוץ לחבלה חמורה ומעוגנת בחוק בחופש הביטוי.

זו חבלה שכבר אושרה בקריאה ראשונה בכנסת. היא תפגע בין היתר במחרימי היכל התרבות באריאל, בישראלים השותפים להקמת העיר הפלסטינית ראוובי, שהתחייבו לא להשתמש במוצרי ההתנחלויות, לא מוצרי ישראל, מוצרי ההתנחלויות. מדינה שמונעת מאזרחיה פעילות מחאה לגיטימית ובלתי אלימה היא מדינה שיש לזעום כלפיה ולהוכיח אותה, לשתוק כלפיה ולבקר אותה בקול. זאת לא ילדותיות. זוהי בגרות.

האמנים היוצאים נגד חוק החרם לא קונים את הפטפוטים הזולים, שנועדו לבלבל את הציבור הישראלי ולשכנע אותו שפגיעה בחירויותיו משרתת אותו. משום כך הצטרפתי אליהם, לא כאמן אלא כניצב. ישבתי מול מצלמתה של רומי אבולעפיה ואמרתי את המלים "כן, נמשיך להתנגד לכיבוש". אילו ניתן לי להוסיף משפט, הייתי אומר: תודה לך אלביס קוסטלו, שתרמת ליצירת שיח בישראל, אנחנו נמשיך ונשתדל לשמור שהשיח הזה, גם כשהוא נוגע בחירויותינו יתמקד בנושא עצמו: גזילה נפשעת ואלימה של חירויות עם אחר, שאינה מסתיימת מזה עשרות שנים.

בסרט "פרסונה" של אינגמר ברגמן מחליטה שחקנית לחדול מן המונולוג שלה בעודה ניצבת מול קהל. היא פשוט משתתקת, והדבר מעורר שערוריה. אמנים התגייסו לקמפיין מתוך הבנה שלאי-היצירה יש כח משל עצמו ולכן ערכם של חרמות רב. לאלה היוצרים כאן אין את היכולת להביע עמדה באמצעות שתיקה, הם אינם מסוגלים להחרים את הקהל הישראלי שהוא קהלם. לכן, כששתיקה באה ונכפית עליהם באמצעות חוק, הם יודעים שכולנו בסכנה ופותחים את הפה.

עכשיו הגיע הזמן לפתוח אותו באמת, להכניס את המחאה ליצירות עצמן וליצור מתוך הכעס ללא פחד, לא "לפני שיהיה מאוחר מדי", אלא כי אולי כבר מאוחר מדי. יתכן שישראל תשכיל לגונן על אוצר הדמוקרטיה שלה ותשים קץ לבזיון, אבל יתכן גם שעל היצירות שנפיק היום נאלץ לתת דין וחשבון בעידן מדורדר עוד יותר. בדיוק משום כך הן חייבות להיווצר.

אמנים נגד חוק החרם: "זו התאבדות"

שלישי, מרץ 8th, 2011

אמנים נגד חוק החרם: "זו התאבדות"

שורה של אמנים מצטרפים למאבק נגד חוק החרם, שעבר בקריאה ראשונה, בהם חתן פרס ישראל דוד טרטקובר, הזמרת רונה קינן, המשורר מאיר ויזלטיר ועוד. קינן: "זה מפחיד, זה מסוכן ואסור לתת לזה לקרות". הסופר ספי רכלבסקי: "ישראל עבריינית"

מרב יודילוביץ', Ynet

אמנים, יוצרים ואנשי רוח מצטרפים היום למאבק שמארגנת קואליציית נשים לשלום נגד הצעת חוק החרם. הצעת החוק של ח"כ זאב אלקין מהליכוד ודוד רותם מישראל ביתנו, שעברה אתמול (ב') בקריאה ראשונה וזכתה לביקורת ציבורית רחבה, קובעת כי על מי שיפגע במדינת ישראל באמצעות חרם יושתו תשלומי פיצויים.

הצעת החוק, אומרים אנשי איגודי זכויות האדם הפועלים בישראל, מכוונת בין היתר לכל מי שקורא לחרם צרכני על תוצרת ההתנחלויות כמו גם לשחקנים שסירבו להופיע באריאל. במכתב שנשלח ליו"ר הכנסת ולחבריה מטעם 53 ארגונים שונים נכתב בין היתר: "במקום לנהל דיון דמוקרטי בנושאים העומדים על סדר היום הציבורי בישראל, משמשת הצעת החוק להשתקת יריבים פוליטיים ולחסימת אפשרות לדיון ציבורי".

ברשימת האמנים שהצטרפו היום (ג') למחאה הציבורית, נמצאים גם המשורר מאיר ויזלטיר, המוזיקאית רונה קינן, הסופרת נילי לנדסמן, חתן פרס ישראל דוד טרקטובר, השחקנית עינת ויצמן, השחקן יוסי פולק והסופר ספי רכלבסקי.

במסגרת המחאה הצטלמו שורה של אמנים לסרטונים קצרים, בבימויה של השחקנית רומי אבולעפיה, שיהיו חלק מקמפיין שכותרתו "נמשיך להתנגד לכיבוש".

בקואליציית נשים לשלום אומרים כי מטרת הקמפיין, שיופץ ברשתות החברתיות, להסביר שחוקים אנטי-דמוקרטיים לא ירתיעו ולא יצליחו להשתיק את המחאה הפוליטית הגוברת נגד הכיבוש. "לא נציית לניסיון לכפות עלינו שיתוף פעולה עם מערכת השליטה הלא דמוקרטית והלא חוקית שיצרה ממשלת ישראל מחוץ לגבולותיה בשטחים", הוסיפו ואמרו בארגון.

קינן: "מגמה אומללה ומסוכנת"

הזמרת רונה קינן שהצטלמה לקמפיין אמרה היום ל-ynet: "לשתוק זו לא ברירה יותר. אין לנו את האופציה לא לקחת צד. זה מפחיד, זה מסוכן, אסור לתת לזה לקרות. יש לי עניין להישאר במקום הזה ולהקים פה יום אחד משפחה, ולכן אינני יכולה לשבת בחיבוק ידיים. אני חייבת לתרום את חלקי בניסיון קטן וסמלי ככל שיהיה לשנות את המגמה האומללה שנמשכת זמן רב מדי תחת הממשלה הנוכחית.

"אני יודעת שגם אם החוק הזה ייפול, יבואו אחרים תחתיו. זו מגמה מסוכנת וכל זמן שיש לי אפשרות לדבר אני אגיד ואצטרף לאלה שאומרים, אתן יד למאבק ואהיה סולידרית. אעשה כל מה שאני יכולה בכלים המצומצמים שיש לי".

גם המשורר מאיר ויזלטיר, שנמנע בשנים האחרונות מהשתתפות בעצרות מחאה החליט להצטרף לקמפיין. "בשנים האחרונות אני לא הולך להפגנות ולא חותם על עצומות כי הגעתי למסקנה שהתפקיד העיקרי שלהן בתרבות הישראלית הוא לתת לאנשים שלוקחים בהן חלק תחושה שהם בסדר, שהם נאורים. זו רחיצת ידיים ואינני רוצה לרחוץ את ידיי.

"כיוון שאין לי אנרגיות להשקיע בפעילות פוליטית אמיתית בדברים שאני מאמין בהם, אני מסתפק בתפקיד של זה העומד על המרפסת ורואה את רומא בוערת. אבל כאן, כשפנו אליי, החלטתי להיעתר כיוון שלפעמים צריך להפר עקרונות".

בקטע הווידאו מתוך הקמפיין, בו נראה ויזלטיר מדבר על החוק, הוא אומר: "אם החוק הזה יעבור ועוד כמה חוקים פרנואים שמתבשלים בישראל ביתנו ובליכוד, אז המדינה תהיה מדינת דיכוי אמיתית. לא רק לכבושיה אלא גם לאזרחיה ואפילו לתל אביבים שלה. ההנהגה הנוכחית אוהבת לדבר על המדינה כעל וילה בג'ונגל, אבל אנחנו נדחפים יותר ויותר להיות דבר עוד יותר גרוע מזה, מצודה על שפת הים. מצודה צלבנית על שפת הים, בעזרת חוקים מהסוג הזה".

רכלבסקי: "זהו חוק דיקטטורת ההתנחלויות"

הסופר ספי רכלבסקי, שהצטלם גם הוא לקמפיין אמר ל-ynet: "זהו לא חוק החרם אלא חוק דיקטטורת ההתנחלויות. הצעת החוק הזו דורשת בין היתר לא להימנע מקשר תרבותי לאזור שמצוי בשליטת ישראל כשהכוונה לשטחים. אם אני רואה חמישה גברים אונסים בחורה ומסרב לשתף איתם פעולה, אני לא מחרים אותם אלא נמנע מעבירה פושעת.

"מדינת ישראל, שבונה מחוץ לשטח שלה, היא מדינה עבריינית מזה שנים. ממשלת ישראל הפכה את הטירוף לדגל וכעת היא אומרת שכל מי שלא מוכן להניף את הדגל הזה, הוא עבריין. המצב הפוך. האנטי-חוקי הפך לכאורה לנורמלי. להכריח אנשים לעבור עבירות פליליות זה מתועב ודיקטטורי ויש לנו רק להתבונן על מה שקורה באזור סביבנו. גם בלוב יש חוקים והם אינם דמוקרטיים.

"בסיטואציה שבה דיקטטורות באזור נופלות בזו אחר זו, מי שחושב שיתנו לישראל להמשיך בדרכה עם מה שהיא עושה בשטחים, טועה. לומר שחברון זה כאן – זה אקט התאבדותי. הקולוניה הישראלית דינה להיעלם ומי שטוען שהשטחים וישראל הם אחד מוותר על המשך קיומה של ישראל. זו שאלה קיומית לא רק מוסרית. הכיבוש הוא לא ישראל, אלא הסטייה שלה. הפטריוטיות שלי היא לדמוקרטיה הישראלית ולא למשטר דיקטטורי ונגד זה צריך להיאבק".

בקואליציית נשים לשלום אמרו היום כי התגייסות האמנים משמעותית ורלבנטית במיוחד, שכן פתיחת היכל התרבות באריאל ומכתב האמנים שנחשף ב-ynet הם אחד הגורמים העיקריים להצעת החוק.

"מכתב האמנים עורר מחדש את השיח המושתק אודות הלגיטימיות של המשך הכיבוש", אמרו בארגון.

הדרמטורגית ורדית שלפי, בין יוזמי מכתב האמנים שעורר את הסערה, אמרה בתגובה ל-ynet: "במקום לנהל דיון על הלגיטימיות של ההתנחלויות, מנהלים דיון על הלגיטימיות של המוחים נגד ההתנחלויות. אני שמחה על שהמחאה שלנו כפי שבאה לידי ביטוי בשני מכתבי האמנים בקיץ האחרון, פתחה בשיח ציבורי שמערער תפיסות מעוותות שיש המבקשים להשרישן כנורמה".

את מי משרתת הרעבת העזתים? / אורלי נוי

ראשון, יוני 22nd, 2008

על פי סקרי דעת קהל, רוב הציבור הישראלי הבין שהסגר הרע את מצבה של ישראל ומטרותיו פוליטיות בלבד. מתי ישכילו המנהיגים להבין זאת?

במלאת שנה להשתלטות תנועת החמאס על כלל מנגנוני השלטון בעזה, והסגר ההרמטי כמעט שהטילה ישראל על הרצועה, יש מקום לבדוק עד כמה מדיניות ישראלית זו, שהביאה את תושבי עזה אל סף משבר הומניטארי ואף מעבר לו, אפקטיבית בעיני הציבור הישראלי.

על פי תוצאות סקר שנערך ביוזמת עמותות "גישה" ורופאים לזכויות אדם, רובה המכריע של האוכלוסיה היהודית בישראל סבור כי מדיניות הסגר לא השיגה את מטרותיה. לא זו בלבד, אלא שהחמאס אף התחזק משמעותית במהלך השנה האחרונה.

למעשה, תוצאות הסקר מעידות על ראיה ריאליסטית ומפוכחת מאוד בקרב הציבור היהודי-ישראלי בכל הנוגע למדיניות הישראלית ברצועה. כך, למשל, 60% מהנשאלים סבורים כי תנאי החיים הקשים בעקבות הסגר עלולים לדחוף את אוכלוסיית הרצועה לקיצוניות דתית. 68% טענו כי מצבה הביטחוני של ישראל הידרדר בשנה האחרונה ו-67% מאמינים כי מדיניות הסגר הרעה את מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית. שתי תובנות מעניינות נוספות המשתקפות מהסקר הן שרוב הנשאלים מאמינים כי הסגר פוגע בעיקר באוכלוסיה האזרחית בעזה, וכי מטרות הסגר הן במהותן פוליטיות ולא ביטחוניות.

לפיכך, תוצאות הסקר מעודדות ומייאשות כאחד. מעודדות, כיוון שמתברר שמבעד למסכי ההתלהמות והאמירות הפופוליסטיות האופפות את השיח הציבורי בארץ, הציבור מבין היטב כי הענשה קולקטיבית של אוכלוסיה אזרחית לא תועיל לביטחונה של ישראל. מייאשות – כיוון שההנהגה הישראלית מסרבת להפנים את אותה התובנה בדיוק. במשך שנה תמימה מאז השתלטות החמאס על הרצועה, בוחרת ממשלת ישראל לטמון את ראשה בחול ולקוות כי תצליח לשנות את המציאות הפוליטית הפלסטינית בכוח הזרוע, משל היתה טנדר תקוע בבוץ הלוחץ על דוושת הגז בכל הכוח, שוקע והולך.

על כן יש לא מעט מן האירוניה בעובדה שההחלטה על הסכם הרגיעה עם החמאס התקבלה דווקא בשבוע בו ציינו שנה לשליטתם ברצועה. אמנם ראש הממשלה ממשיך להצהיר כי ישראל "לא תנהל מו"מ עם ארגון טרור" ומרגיע אותנו שהרגיעה תהיה קצרה, אך אפילו עו"ד ממולח כאולמרט לא יצליח לטשטש את העובדה כי הסכם הרגיעה עם החמאס הושג דרך מו"מ. אמנם עקיף, אך עדיין מו"מ. וטוב שכך, כיוון שהסכם זה הוא סיכויים היחיד של תושבי שדרות וסביבותיה המותשים ושל תושבי עזה המורעבים לזכות במעט מהשקט שלו הם זכאים.

במקום להזהיר אותנו מפני שבריריותה של הרגיעה, מוטב שראש הממשלה ישקיע את כל מאמציו לוודא שהיא תצלח ותחזיק מעמד לאורך זמן. במשך שנים האשימה ישראל את ההנהגה הפלסטינית בחוסר נכונות למלא אחר התחייבויותיה, והנה ממשלת ישראל עצמה נכנסת כעת להסכם הרגיעה בקריצת עין הרומזת "חכו חכו".

על ממשלת ישראל להבין חד משמעית, כי אם היא נכנסת כעת לרגיעה רק במטרה להפר אותה במוקדם או במאוחר, אזי האחריות על סבב הדמים הבא, שעלול להיות חמור עוד יותר מזה הנוכחי, מוטלת כל כולה על כתפיה.

ולמען שפיותם של האזרחים בשני הצדדים, מוטב לישראל בהזדמנות זו גם להיפרד מההזיה המסוכנת כי בכוחה להחליף את השלטון בעזה בכוח הזרוע. אחרי שניסתה לעשות זאת במשך שנה תמימה, כדאי שגם הממשלה תבין את שהבין זה מכבר הציבור הישראלי: החלפת שלטון בכוח – זה לא מוסרי, וזה לא עובד.

פורסם ב-Ynet, 22.6.2010


Warning: include(footer1.php): failed to open stream: No such file or directory in /home/coalition/www/www/wp-content/themes/peace/archive.php on line 89

Warning: include(footer1.php): failed to open stream: No such file or directory in /home/coalition/www/www/wp-content/themes/peace/archive.php on line 89

Warning: include(): Failed opening 'footer1.php' for inclusion (include_path='.:/usr/local/php56/lib/php') in /home/coalition/www/www/wp-content/themes/peace/archive.php on line 89