Posts Tagged ‘קמפיינים’

הפגנה לא לתכנית פראוור

שני, אוקטובר 3rd, 2011

ועדת ההיגוי העליונה לערביי הנגב

הפגנה ושביתה כללית

הפגנת ה – 6 לאוקטובר

לא לתכנית פראוור

יום חמישי,6.10.2011 11:00 בבוקר

"מול הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב", באר שבע

 הסעות יצאו מתל אביב (9:00 רכבת מרכז מסוף אל על) וירושלים (9:00 גן הפעמון)לפרטים והרשמה מראש: מומתאז – 0507701118, אילן – 0542895000

פנייה דחופה לח"כים: הצביעו נגד חוק החרם

שישי, יולי 8th, 2011

ביום שני יובא חוק החרם לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת. מדובר על החוק הכי מסוכן שקודם בכנסת הנוכחית. אם יעבור, יטיל סנקציות חמורות על אינדבידואלים וארגונים המתנגדים לכיבוש.

קראו עוד על הצעת החוק כאן. קראו את נוסח החוק שיועלה להצבעה כאן.  צפו בקמפיין הסרטונים שלנו כאן. עקבו אחרי ההתפתחויות כאן.

יש לנו עדיין סיכוי להפיל את החוק הזה. מקבוצה קטנה של מתנגדים איתה התחלנו את הדרך לפני כמה חודשים, היום כבר נרשמת התנגדות לחוק מקיר לקיר בכל סיעות האופוזיציה ואפילו מעבר לקווי הקואליציה.

לכן חשוב עכשיו לעודד את כל המתנגדים להופיע להצבעה ביום שני.   באמצעות הטופס המופיע מטה תוכלו לשלוח פניה לכל חברי הכנסת בלחיצה אחת פשוטה. אפשר גם לערוך ולשנות את הנוסח כרצונכן/ם. נשמח אם תשתפו אותנו בתשובות שתקבלו בעמוד הפייסבוק של "נמשיך להתנגד לכיבוש".

להלן נוסח הפנייה:

ח"כ נכבד/ה,

אני פונה אליך להצביע נגד הצעת החוק "לאיסור פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם", שיעלה לקריאה שנייה ושלישית ביום שני 18.7.

מדובר בהצעת חוק מסוכנת, משתיקה, מנוסחת ברישול ושתגרום יותר נזק מתועלת.

חוק החרם:

פוגע בזכויות יסוד דמוקרטיות ובראשן חופש הביטוי, ההתארגנות והמחאה הפוליטית.

סלקטיבי ולא-שוויוני. החוק חל רק על חרם נגד הכיבוש וההתנחלויות ולא על בחירות פוליטיות וצרכניות אחרות. במה שונה חרם על מוצרי התנחלויות מבחירה בצמחונות, חרם על גבינת קוטג' או על בתי עסק המוכרים מוצרים לא כשרים?

פוגע בביטחון המשפטי. הגדרות החוק עמומות וכלליות, באופן שפוגע בביטחון המשפטי של האזרחים ויוצר "אפקט מצנן" של הפחדה והשתקה.

מנוגד לעקרונות המשפט הישראלי. החוק קובע כי מי שטוען שניזוק מחרם יהיה רשאי לתבוע בנזיקין את מי שקרא לחרם ולקבל "פיצויים לדוגמה", ללא הוכחת נזק. מדובר למעשה על פיצוי עונשין, עקרון הזר למשפט הישראלי.

מעודד שימוש לרעה במערכת המשפט. בניגוד למשפט הפלילי, המשפט האזרחי אינו דורש הוכחה מעל לספק סביר. דבר זה מגביר את הסכנה לשימוש לרעה במערכת המשפט.

מתערב בהחלטות המוסריות האישיות ביותר של אדם, בבחירות הפוליטיות שלו, ובחירות לבטא דעות אלה.

פוגע בחופש העיסוק. סעיף 3 קובע כי לשר האוצר יש סמכות לקבוע הוראות לעניין השתתפות במכרזים החייבים על פי חיקוק ולפסול את השתתפותו של מי שקרא לחרם או של מי שהתחייב להשתתף בחרם במכרזים כאלו. ככל הנראה כוונת המחוקק היתה להרתיע חברות עסקיות מהשתתפות בחרם, אולם תחולת הסעיף רחבה יותר וכוללת גם פגיעה אפשרית במועמדים למשרות בשירות הציבורי.

הרסני לארגוני החברה האזרחית. ביטול מעמד מוסד ציבורי לפי סעיף 9(2) משמעותו פגיעה הרסנית בארגוני החברה האזרחית. בנקודה זו החוק מרחיב מהקריאה לחרם ומכיל גם מי שהתחייב להשתתף בחרם.

חוק שאין דומה לו בשום מדינה בעולם. בניגוד לדברי ההסבר של הצעת החוק הנ"ל, לא קיימת חקיקה שאוסרת על אינדבידואלים וארגוני חברה אזרחית ליזום חרם. החקיקה בארה"ב מתייחסת רק לחרם שהוכרז על ידי מדינות ומתייחסת לפעילותם של תאגידים ולא ליחידים או קבוצות פוליטיות.

מצפה לשמוע ממך על עמדתך בעניין זה.
בברכה,


54.211.79.150

תודה לאקטיביזמוס הנפלאים על התוסף.

ממשיכות להתנגד לכיבוש: סרטונים חדשים

שני, יוני 20th, 2011

הקואליציה משיקה היום את השלב השני בקמפיין "נמשיך להתנגד לכיבוש". הקמפיין מורכב מארבעה סרטונים שבהם משתתפים הזמרת רונה קינן, גל אוחובסקי ואיתן פוקס, המשורר מאיר ויזלטיר, השחקנית ענת ויצמן, איש התרבות והאקטיביסט מוחמד ג'באלי ועוד.

את הסרטונים ביימה רומי אבולעפיה, צילמו תמנה פרץ ואיתי מרום, ערכה הדס שוב והפיקה רוזין בשאראת.

צפו בסרטון הראשון, בהשתתפות גל אוחובסקי ואיתן פוקס

מטרת הקמפיין להסביר שחוקים אנטי-דמוקרטיים לא ירתיעו ולא יצליחו להשתיק את המחאה הפוליטית הגוברת נגד הכיבוש. סרטון ששוחרר בעבר במסגרת אותו קמפיין כבר זכה ליותר מ-11.5 אלף צפיות.

מוחמד ג'באלי:

הפיצו את ההתנגדות לכיבוש!

רונה קינן

  • הצטרפו לעמוד הקמפיין בפייסבוק בו יפורסמו הסרטונים
  • שתפו (share) את סרטוני הקמפיין (בכל יומיים יפורסם סרטון חדש) בפייסבוק
  • עשו לייק לחברים/ות שלכם שפרסמו את הסרטונים שלנו – זה מעלה את הניראות שלהם ברשתות החברתיות.
  • צייצו בטוויטר על הקמפיין וצרפו לינקים לסרטונים (אפשר לעשות רי-טוויט לטוויטר של הקואליציה)
  • הפיצו את המייל הזה ואת המיילים היומיים שנשלח עם הלינקים לסרטונים לחברים/ות באמצעות הדואר האלקטרוני.
  • במסגרת הקמפיין נבקש מגולשים בפייסבוק להעלות צילומי וידאו של עצמם אומרים "נמשיך להתנגד לכיבוש" לעמוד הקמפיין. עקבו אחרי פרטים נוספים בהמשך בעמוד הקמפיין בפייסבוק.

רקע:

הצעת החוק "החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם" (וידועה בכינוי "חוק החרם"), תועלה לדיון בוועדת החוקה של הכנסת ב-27 ביוני לצורך הכנה לקראת קריאה שנייה ושלישית. ההצעה זכתה לגינוי של 53 ארגוני חברה וזכויות אדם, הקוראים לכנסת לעצור את הצעת החוק האנטי-דמוקרטית. יצוין כי אף משרדי והמשפטים, החוץ, והתמ"ת מתנגדים לחוק, בטענה שההצעה קיצונית ותזיק לתדמיתה של ישראל. לקריאה נוספת

ועדת החוקה של הכנסת מכינה את "חוק החרם" לקריאה שנייה ושלישית

ראשון, יוני 19th, 2011

ביום שני, 27.6, תדון ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בהצעת חוק "למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם התשע"א – 2011". הצעת החוק הונחה של שולחן הכנסת ביולי 2010 על ידי יו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין (ליכוד) וחברי כנסת נוספים. הצעת החוק מיועדת בעיקרה למנוע מאזרחים ישראלים לפעול נגד הכיבוש באמצעות קריאה לחרם. החוק עבר בקריאה ראשונה במליאת הכנסת ב-7.3.2011.

הצעת החוק מגדירה קריאה לחרם כעוולה נזיקית, שעליה רשאי בית המפשט לפסוק תשלום "פיצויים לדוגמה", ללא צורך בהוכחת נזק. ההצעה מסמיכמה את שר האוצר להגביל את השתתפותן של חברות שהתחייבו לא לפעול בהתנחלויות מעבר לקו הירוק במכרזי מדינה ("סעיף רוואבי").

בדיונים הקודמים בכנסת נתקלה הצעת החוק בהתנגדות חריפה של משרדי הממשלה. היועצת המשפטית של משרד המשפטים ביקרה בחריפות את החוק על השימוש בשפה כוללנית ועמומה. לכך השיב יו"ר הועדה, ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו): "העמדות הפרטיות של משרד המשפטים הפסיקו כבר מזמן לעניין את הועדה הזו." נציג משרד החוץ הביע דאגה מכך שבניגוד לכוונת יוזמיו, החוק דווקא יפגע בתדמית של ישראל וביחסי החוץ שלה. נציג משרד התמ"ת הוסיף בדיון כי "לפתור את הבעיות של ישראל באמצעות יצירת משבר בינלאומי זה לא רעיון טוב."

החוק הוא אחד מהחוקים האנטי-דמוקרטיים המסוכנים ביותר המקודמים בכנסת הנוכחית. ראשית, חרם הוא אמצעי בלתי אלים, חוקי ולגיטימי לקידום מטרות ציבוריות ופוליטיות, המעוגן בזכויות האזרחיות לחופש ביטוי, דיעה, התארגנות ומחאה. הצעת החוק מהווה פגיעה אנושה בכל הזכויות הללו.. בישראל ובעולם כולו ישנו שימוש רווח בחרם ככלי להשגת מטרות ציבוריות וצרכניות . הצעת החוק האמורה מבקשת להתמודד רק עם סוג מסוים מאד של קריאות לחרם, של קבוצות ותנועות אופוזיציה, המתנגדות לכיבוש והנמנות היום על המיעוט הפוליטי בישראל. בכך, רומסת הצעת החוק המוצעת זכויות אזרחיות ונורמות דמוקרטיות בסיסיות ויוצרת אפקט מצנן בחברה האזרחית.

מדינות רבות בחרו שלא לקדם חקיקה שנוגעת באופן ישיר באיסור על חרם. אפילו מדינות שכן עשו זאת – כמו ארה"ב וגרמניה – לא מגבילות אינדבידואלים וארגוני חברה אזרחית משימוש בחרמות, מתוך הבנה שמדובר על הפרה בוטה של חופש הביטוי. בניגוד לדברי ההסבר של הצעת החוק הנ"ל, החקיקה בארה"ב מתייחסת רק לחרם שהוכרז על ידי מדינות ומתייחסת לתאגידים ולא ליחידים או קבוצות פוליטיות.

סרטון ראשון בקמפיין "נמשיך להתנגד לכיבוש"

שני, אפריל 4th, 2011

צפו בסרטון ראשון מתוך הקמפיין "נמשיך להתנגד לכיבוש" שאנו מובילות נגד "חוק איסור הטלת חרם".

חוק איסור הטלת חרם, אשר נידון בכנסת בימים אלו, אוסר על אזרחים ישראלים ליזום חרם – כולל חרם על מוצרים, אירועים ומרכזי תרבות בהתנחלויות. אם החוק יעבור אזרח/ית שייזמו חרם שכזה עלולים להידרש לשלם סכומים גדולים, כתוצאה מתביעות נזיקיות – ללא כל צורך בהוכחת נזק.

החוק עבר בקריאה ראשונה בכנסת ב-7 במארס 2011, והוא מקודם בימים אלו לקראת קריאה שניה ושלישית.

הצטרפו גם אתן/ם לקבוצה הולכת וגדלה של פלסטינים/ות ויהודים/ות שאומרים: למרות מה שאתם מנסים לעשות, חברי כנסת נכבדים, אנחנו נמשיך להתנגד לכיבוש. נמשיך להפגין, לחתום, לכתוב, למחות – נמשיך להתנגד לכיבוש.

חפשו אותנו בפייסבוק

יום האדמה צוין ביפו בצל התרחבות סכנת הגירוש

שני, אפריל 4th, 2011


כ- 650 תביעות פינוי והריסה מתנהלות כנגד תושבי יפו. מרביתן נוגעות לתושבים פלסטינים. תושבי העיר דורשים הפסקת האפליה והנישול, ופתרון מהיר למצוקת הדיור.

תושבי ותושבות יפו בשיתוף קואליציה רחבה של ארגונים ערבים ויהודים צעדו ברחובות העיר ביום שבת (2/4) לציון יום האדמה ה-35.

האירוע, תחת הכותרת "יפו בסכנה" התקיים לאחר שורה של הפגנות יום האדמה, בין היתר בלוד, בעראבה ובאל-עראקיב – הכפר הבלתי מוכר שנהרס 21 פעמים מאז חודש יולי, והפך לסמל למאבק כנגד גזל האדמות. יום האדמה חדל להיות זיכרון היסטורי בלבד והפך למציאות יומיומית של מאבק בהריסות בתים ובניסיון המתמשך לסילוק התושבים הערבים והחלפתם ביהודים בערים מעורבות רבות בהן יפו, לוד, רמלה, וירושלים. מארגנות ההפגנה קראו להפסקת מדיניות הנישול והגירוש המכוונת המיושמת על ידי הממשלה, מאל-עראקיב בדרום ועד צפת בצפון.


מצוקת הדיור ביפו מאיימת על התושבים. רשות הפיתוח עמידר מנהלת כיום כ-500 תביעות פינוי והריסה ביפו. מרבית התביעות  מתנהלות נגד תושבים פלסטינים. חברת חלמיש מנהלת מעל 300 תיקי פינוי באזור תל אביב – מתוכם יותר ממחצית ביפו. תושבי ותושבות יפו קראו למשרד השיכון ליישם את ההסכם לבניית 400 יחידות דיור לתושבים הערבים ביפו שנחתם איתם ב-1996.

אילת מעוז, רכזת קואליציית נשים לשלום ותושבת יפו: "בעבר ציין יום האדמה אירועים בודדים של הפקעת אדמות ואולם לאורך השנים השתכללו השיטות של המדינה עד שהפקעת אדמות והריסות בתים הפכו למציאות יומית. כנשים בארגון שטח אנחנו עובדות עם נשים רבות בלוד, רמלה, אל עראקיב ומקומות אחרים, שהן ומשפחתן חיים בחרדת גירוש וחווים מדי יום את מדיניות האפרטהייד של ממשלת ישראל. בדיוק כמו הגזענות הממוסדת בדרום אפריקה כך גם הגזענות הממוסדת בישראל סופה ליפול".

סמי אבו שחאדה, יו"ר הנהלת דארנא- הועדה העממית ביפו: "מצוקת הדיור ביפו רק הולכת ומחריפה בשנים האחרונות. תוצאות המדיניות של מינהל מקרקעי ישראל , משרד השיכון ועיריית ת"א – יפו יהיו הרסניות ליפו בכלל ולאוכלוסייה הערבית ביפו בפרט. במבחן התוצאה מה שקורה ביפו הוא טרנספר כלכלי .משמעות המילים הריסת בתים ופינויים ביפו היא הריסת חייהם של אלפי ערבים תושבי המקום .בנייתה של התנחלות בליבה של שכונת עג'מי באזור שבו רוב ערבי גדול מהוה פצצת זמן מתקתקת . המתנחלים הדוגלים בהפרדה בין יהודים לערבים כדרך חיים אינם יכולים לחיות בערים מעורבות בלי להוביל את כולנו לאסון" .

הארגונים השותפים: במקום – מתכננים למען זכויות תכנון, דארנא- הוועדה העממית להגנה על הזכות לאדמה ולדיור ביפו, האגודה האורתודוקסית לצדקה ביפו, האגודה לזכויות האזרח בישראל, המועצה האיסלמית, התחברות – تـــرابـــط (תראבוט), התנועה האסלאמית פלג דרום, התנועה האסלאמית פלג צפון, סולדריות שיח ג'ראח, קואליציית נשים לשלום, ראביטה – האגודה למען ערביי יפו, רופאים לזכויות אדם, תנועת הצעירים היפואים.

בין אריאל לרומי אבולעפיה: המאבק על הזכות להחרים

חמישי, מרץ 10th, 2011

יובל בן עמי, עכבר העיר אונליין

המלחמה הגדולה של האמנים בישראל היא לא רק על הזכות להחרים, אלא על הזכות לתמוך במי שרוצה להחרים. יובל בן עמי התיישב מול המצלמה של רומי אבולעפיה, ולא הסכים לשתוק

יש לי סימפטיה לאנשים שמחרימים בתל אביב. למעשה מאיר וילטיר, רונה קינן, דוד טרטקובר, אלכס ליבק, יוסי פולק ויתר האמנים שהתגייסו למאבק בחוק החרם לא החרימו למיטב ידיעתי איש, ואפילו לא תמכו במטילי חרם, הם בסך הכל התייצבו לתמוך בזכותנו לתמוך במטילי חרם. זוהי זכות מוזרה למדי, טריוויאלית מצד אחד ומנגד מתגלגלת על הלשון כבדיחה מרירה. אולי רק לאמנים יש דמיון די מפותח להתמודד בכלל עם צרה מגוחכת שכזאת.

טוענים בעד החוק מרבים להסביר שחרמות אינן כלי לגיטימי לפתרון בעיות. לפני ימים ספורים ציטט שר החינוך במאמר שפורסם באתר הבית שלו את בתו דניאלה. "להחרים זה להתעלם," אמרה הבת, "זאת בטח לא דרך לפתור דברים. זה ילדותי". סער מציג את דניאלה עצמה במאמר כמי שמטילה חרם נגדי על אלביס קוסטלו, שביטל בשנה החולפת את הופעתו בארץ מסיבות פוליטיות, ומסרבת להאזין לו. איזה אבסורד.

האם החרם של דניאלה לא ילדותי? הוא ילדותי. גם סתימת פיות לאזרחי מדינת ישראל היא ילדותית. יותר מכל: הכיבוש, שנגדו יוצאים מחרימי ישראל בתחומי התרבות, האקדמיה והמסחר, הוא ילדותי בתכלית. אבל לאלה המבקשים לגונן עליו בכל מחיר, נוח לקרוא לנאבקים בו אינפנטיליים ולהשתמש באינפנטיליות לכאורה, כתירוץ לחבלה חמורה ומעוגנת בחוק בחופש הביטוי.

זו חבלה שכבר אושרה בקריאה ראשונה בכנסת. היא תפגע בין היתר במחרימי היכל התרבות באריאל, בישראלים השותפים להקמת העיר הפלסטינית ראוובי, שהתחייבו לא להשתמש במוצרי ההתנחלויות, לא מוצרי ישראל, מוצרי ההתנחלויות. מדינה שמונעת מאזרחיה פעילות מחאה לגיטימית ובלתי אלימה היא מדינה שיש לזעום כלפיה ולהוכיח אותה, לשתוק כלפיה ולבקר אותה בקול. זאת לא ילדותיות. זוהי בגרות.

האמנים היוצאים נגד חוק החרם לא קונים את הפטפוטים הזולים, שנועדו לבלבל את הציבור הישראלי ולשכנע אותו שפגיעה בחירויותיו משרתת אותו. משום כך הצטרפתי אליהם, לא כאמן אלא כניצב. ישבתי מול מצלמתה של רומי אבולעפיה ואמרתי את המלים "כן, נמשיך להתנגד לכיבוש". אילו ניתן לי להוסיף משפט, הייתי אומר: תודה לך אלביס קוסטלו, שתרמת ליצירת שיח בישראל, אנחנו נמשיך ונשתדל לשמור שהשיח הזה, גם כשהוא נוגע בחירויותינו יתמקד בנושא עצמו: גזילה נפשעת ואלימה של חירויות עם אחר, שאינה מסתיימת מזה עשרות שנים.

בסרט "פרסונה" של אינגמר ברגמן מחליטה שחקנית לחדול מן המונולוג שלה בעודה ניצבת מול קהל. היא פשוט משתתקת, והדבר מעורר שערוריה. אמנים התגייסו לקמפיין מתוך הבנה שלאי-היצירה יש כח משל עצמו ולכן ערכם של חרמות רב. לאלה היוצרים כאן אין את היכולת להביע עמדה באמצעות שתיקה, הם אינם מסוגלים להחרים את הקהל הישראלי שהוא קהלם. לכן, כששתיקה באה ונכפית עליהם באמצעות חוק, הם יודעים שכולנו בסכנה ופותחים את הפה.

עכשיו הגיע הזמן לפתוח אותו באמת, להכניס את המחאה ליצירות עצמן וליצור מתוך הכעס ללא פחד, לא "לפני שיהיה מאוחר מדי", אלא כי אולי כבר מאוחר מדי. יתכן שישראל תשכיל לגונן על אוצר הדמוקרטיה שלה ותשים קץ לבזיון, אבל יתכן גם שעל היצירות שנפיק היום נאלץ לתת דין וחשבון בעידן מדורדר עוד יותר. בדיוק משום כך הן חייבות להיווצר.

אמנים נגד חוק החרם: "זו התאבדות"

שלישי, מרץ 8th, 2011

אמנים נגד חוק החרם: "זו התאבדות"

שורה של אמנים מצטרפים למאבק נגד חוק החרם, שעבר בקריאה ראשונה, בהם חתן פרס ישראל דוד טרטקובר, הזמרת רונה קינן, המשורר מאיר ויזלטיר ועוד. קינן: "זה מפחיד, זה מסוכן ואסור לתת לזה לקרות". הסופר ספי רכלבסקי: "ישראל עבריינית"

מרב יודילוביץ', Ynet

אמנים, יוצרים ואנשי רוח מצטרפים היום למאבק שמארגנת קואליציית נשים לשלום נגד הצעת חוק החרם. הצעת החוק של ח"כ זאב אלקין מהליכוד ודוד רותם מישראל ביתנו, שעברה אתמול (ב') בקריאה ראשונה וזכתה לביקורת ציבורית רחבה, קובעת כי על מי שיפגע במדינת ישראל באמצעות חרם יושתו תשלומי פיצויים.

הצעת החוק, אומרים אנשי איגודי זכויות האדם הפועלים בישראל, מכוונת בין היתר לכל מי שקורא לחרם צרכני על תוצרת ההתנחלויות כמו גם לשחקנים שסירבו להופיע באריאל. במכתב שנשלח ליו"ר הכנסת ולחבריה מטעם 53 ארגונים שונים נכתב בין היתר: "במקום לנהל דיון דמוקרטי בנושאים העומדים על סדר היום הציבורי בישראל, משמשת הצעת החוק להשתקת יריבים פוליטיים ולחסימת אפשרות לדיון ציבורי".

ברשימת האמנים שהצטרפו היום (ג') למחאה הציבורית, נמצאים גם המשורר מאיר ויזלטיר, המוזיקאית רונה קינן, הסופרת נילי לנדסמן, חתן פרס ישראל דוד טרקטובר, השחקנית עינת ויצמן, השחקן יוסי פולק והסופר ספי רכלבסקי.

במסגרת המחאה הצטלמו שורה של אמנים לסרטונים קצרים, בבימויה של השחקנית רומי אבולעפיה, שיהיו חלק מקמפיין שכותרתו "נמשיך להתנגד לכיבוש".

בקואליציית נשים לשלום אומרים כי מטרת הקמפיין, שיופץ ברשתות החברתיות, להסביר שחוקים אנטי-דמוקרטיים לא ירתיעו ולא יצליחו להשתיק את המחאה הפוליטית הגוברת נגד הכיבוש. "לא נציית לניסיון לכפות עלינו שיתוף פעולה עם מערכת השליטה הלא דמוקרטית והלא חוקית שיצרה ממשלת ישראל מחוץ לגבולותיה בשטחים", הוסיפו ואמרו בארגון.

קינן: "מגמה אומללה ומסוכנת"

הזמרת רונה קינן שהצטלמה לקמפיין אמרה היום ל-ynet: "לשתוק זו לא ברירה יותר. אין לנו את האופציה לא לקחת צד. זה מפחיד, זה מסוכן, אסור לתת לזה לקרות. יש לי עניין להישאר במקום הזה ולהקים פה יום אחד משפחה, ולכן אינני יכולה לשבת בחיבוק ידיים. אני חייבת לתרום את חלקי בניסיון קטן וסמלי ככל שיהיה לשנות את המגמה האומללה שנמשכת זמן רב מדי תחת הממשלה הנוכחית.

"אני יודעת שגם אם החוק הזה ייפול, יבואו אחרים תחתיו. זו מגמה מסוכנת וכל זמן שיש לי אפשרות לדבר אני אגיד ואצטרף לאלה שאומרים, אתן יד למאבק ואהיה סולידרית. אעשה כל מה שאני יכולה בכלים המצומצמים שיש לי".

גם המשורר מאיר ויזלטיר, שנמנע בשנים האחרונות מהשתתפות בעצרות מחאה החליט להצטרף לקמפיין. "בשנים האחרונות אני לא הולך להפגנות ולא חותם על עצומות כי הגעתי למסקנה שהתפקיד העיקרי שלהן בתרבות הישראלית הוא לתת לאנשים שלוקחים בהן חלק תחושה שהם בסדר, שהם נאורים. זו רחיצת ידיים ואינני רוצה לרחוץ את ידיי.

"כיוון שאין לי אנרגיות להשקיע בפעילות פוליטית אמיתית בדברים שאני מאמין בהם, אני מסתפק בתפקיד של זה העומד על המרפסת ורואה את רומא בוערת. אבל כאן, כשפנו אליי, החלטתי להיעתר כיוון שלפעמים צריך להפר עקרונות".

בקטע הווידאו מתוך הקמפיין, בו נראה ויזלטיר מדבר על החוק, הוא אומר: "אם החוק הזה יעבור ועוד כמה חוקים פרנואים שמתבשלים בישראל ביתנו ובליכוד, אז המדינה תהיה מדינת דיכוי אמיתית. לא רק לכבושיה אלא גם לאזרחיה ואפילו לתל אביבים שלה. ההנהגה הנוכחית אוהבת לדבר על המדינה כעל וילה בג'ונגל, אבל אנחנו נדחפים יותר ויותר להיות דבר עוד יותר גרוע מזה, מצודה על שפת הים. מצודה צלבנית על שפת הים, בעזרת חוקים מהסוג הזה".

רכלבסקי: "זהו חוק דיקטטורת ההתנחלויות"

הסופר ספי רכלבסקי, שהצטלם גם הוא לקמפיין אמר ל-ynet: "זהו לא חוק החרם אלא חוק דיקטטורת ההתנחלויות. הצעת החוק הזו דורשת בין היתר לא להימנע מקשר תרבותי לאזור שמצוי בשליטת ישראל כשהכוונה לשטחים. אם אני רואה חמישה גברים אונסים בחורה ומסרב לשתף איתם פעולה, אני לא מחרים אותם אלא נמנע מעבירה פושעת.

"מדינת ישראל, שבונה מחוץ לשטח שלה, היא מדינה עבריינית מזה שנים. ממשלת ישראל הפכה את הטירוף לדגל וכעת היא אומרת שכל מי שלא מוכן להניף את הדגל הזה, הוא עבריין. המצב הפוך. האנטי-חוקי הפך לכאורה לנורמלי. להכריח אנשים לעבור עבירות פליליות זה מתועב ודיקטטורי ויש לנו רק להתבונן על מה שקורה באזור סביבנו. גם בלוב יש חוקים והם אינם דמוקרטיים.

"בסיטואציה שבה דיקטטורות באזור נופלות בזו אחר זו, מי שחושב שיתנו לישראל להמשיך בדרכה עם מה שהיא עושה בשטחים, טועה. לומר שחברון זה כאן – זה אקט התאבדותי. הקולוניה הישראלית דינה להיעלם ומי שטוען שהשטחים וישראל הם אחד מוותר על המשך קיומה של ישראל. זו שאלה קיומית לא רק מוסרית. הכיבוש הוא לא ישראל, אלא הסטייה שלה. הפטריוטיות שלי היא לדמוקרטיה הישראלית ולא למשטר דיקטטורי ונגד זה צריך להיאבק".

בקואליציית נשים לשלום אמרו היום כי התגייסות האמנים משמעותית ורלבנטית במיוחד, שכן פתיחת היכל התרבות באריאל ומכתב האמנים שנחשף ב-ynet הם אחד הגורמים העיקריים להצעת החוק.

"מכתב האמנים עורר מחדש את השיח המושתק אודות הלגיטימיות של המשך הכיבוש", אמרו בארגון.

הדרמטורגית ורדית שלפי, בין יוזמי מכתב האמנים שעורר את הסערה, אמרה בתגובה ל-ynet: "במקום לנהל דיון על הלגיטימיות של ההתנחלויות, מנהלים דיון על הלגיטימיות של המוחים נגד ההתנחלויות. אני שמחה על שהמחאה שלנו כפי שבאה לידי ביטוי בשני מכתבי האמנים בקיץ האחרון, פתחה בשיח ציבורי שמערער תפיסות מעוותות שיש המבקשים להשרישן כנורמה".

פנייה לדווח המיוחד של האו"ם לענייני חופש הביטוי

רביעי, דצמבר 8th, 2010

דו"ח מקיף על הרדיפה הפוליטית של ארגוני ופעילי שלום וזכויות אדם בישראל בשנתיים האחרונות, ודיווח על מקרים של הפרות חופש ביטוי של ארגוני זכויות אדם, פעילי שלום, ח"כים ערבים ואנשי אקדמיה, נשלחו הבוקר (רביעי) לדווח המיוחד של האו"ם (Special Rapporteur) לענייני חופש הביטוי והדיעה, פרנק לה רוּ. קואליציית נשים לשלום שלחה את הדיווח בעקבות בקשתו של לה רו לקבל מידע על הפרות חופש הביטוי לקראת ביקורו בישראל ובשטחים הכבושים בחודש ינואר.
לינק להורדת הדו"ח המלא (בעברית), שפורסם היום בידי קואליציית נשים לשלום תחת הכותרת "מלחמת חורמה: ישראל נגד הדמוקרטיה":
http://coalitionofwomen.org/home/english/articles/Political_Persecution_Report/AllOutWar-internet-HEB.pdf

"בשנתיים האחרונות, קואליציית נשים לשלום עדה לגל גובר של מתקפות על ארגוני שלום וזכויות אדם", נכתב בפנייה לדווח המיוחד של האו"ם, שאליה צורף הדו”ח. "המתקפה על עזה ודו"ח גולדסטון שפורסם בעקבותיה הגבירו את הלחץ הבינלאומי על ישראל לסיים את הכיבוש. קולות ההתנגדות בתוך ישראל, והתמיכה והמידע שהם מספקים לגופים בינלאומיים, נהפכו לאיום אסטרטגי על המשך הכיבוש. השתקתם נעשתה, אפוא, למטרה ראשונה במעלה מבחינתם של גורמי שלטון ותנועות ימין בישראל".

בין הדוגמאות להפרות חופש הביטוי המפורטות בפנייה: הצעות חקיקה הפוגעות בחופש הביטוי, ביניהן חוק הנכבה, חוק איסור הטלת חרם, ותיקון לחוק העמותות שיאפשר פירוק של עמותות הפועלות להעמדה לדין של בכירים ישראלים בחו"ל; מתקפות על חברי כנסת ערבים; הדיכוי האלים של ההפגנות בשייח' ג'ראח ושל ההפגנות נגד המתקפה על עזה; והמתקפה על אנשי אקדמיה שמאלנים מצד שר החינוך, גדעון סער, ומצד תנועת אם תרצו.

דו"ח חדש של קואליציית נשים לשלום, "מלחמת חורמה: ישראל נגד הדמוקרטיה"

רביעי, דצמבר 8th, 2010

דו"ח קואליציית נשים לשלום "מלחמת חורמה: ישראל נגד הדמוקרטיה" מתעד את הרדיפה הפוליטית המתגברת כנגד פעילי/ות שלום וזכויות אדם, וארגוני החברה האזרחית. הדו"ח חושף את הקשרים בין ראשי השלטון, כוחות הביטחון, מערכת המשפט, עיתונאים וארגוני ימין קיצוני הלוקחים חלק במתקפה המתוזמרת נגד הדמוקרטיה.

הדו"ח פורסם בעברית, ערבית, רוסית ואנגלית.

להורדת הדו"ח המלא (בעברית), לחצו כאן.

"בשנתיים האחרונות, קואליציית נשים לשלום היתה עדה לגל של התקפות על ארגוני שלום וזכויות אדם, ולתהליך של דה-לגיטימציה ורדיפה של מגיני/ות זכויות אדם ישראלים ופלסטינים" קובע הדו"ח. "הדו"ח מסמן את המתקפה על עזה בחודשים דצמבר 2008 עד ינואר 2009 ואת דו"ח גולדסטון, שפורסם בעקבותיה, כקו פרשת מים בציבוריות ובפוליטיקה הישראלית. המתקפה על עזה עוררה והאיצה את הלחץ החיצוני על ישראל לסיים את הכיבוש ולחדול מהפרות זכויות האדם החמורות. לפי ניתוח זה, התגברות הלחץ הבינלאומי על ישראל הובילה, בראשונה זה תקופה ארוכה, למבוכה אמיתית בצמרת המדינית הישראלית ובתנועות הימין.  כך נהפכו קולות ההתנגדות בתוך ישראל לאיום אסטרטגי ממשי על המשך מדיניות הכיבוש, והשתקתם הפכה למטרה ראשונה במעלה מבחינתם של מנגנוני השלטון ותנועות הימין בישראל.

הדו"ח מתריע נגד הידרדרות הסטנדרטים הדמוקרטיים בישראל ונגד האלימות הגוברת כלפי פלסטיניות/ים אזרחיות/ים ישראל, פעילים/ות פוליטיים/ות, פעילי/ות זכויות אדם וארגוני החברה האזרחית. הידרדרות זו, הבאה לידי ביטוי בחקיקה גזענית, מפלה ואנטי-דמוקרטית ובהתגברות מנגנוני הדיכוי והאלימות של השלטון, מופיעה על רקע אווירה ציבורית עוינת, שמטופחת בידי התקשורת, פוליטיקאים בכירים וארגוני ימין קיצוני.

במסגרת קמפיין "ישראל נגד הדמוקרטיה" אנו מפיצות מידע בנושא המתקפה ופועלת בכלים שונים, משפטיים וציבוריים, בארץ ובחו"ל, כדי לבלום מדיניות אנטי-דמוקרטית.  במקביל אנו מספקות מענה שוטף לפניות של ארגונים וקבוצות הסובלים מרדיפה פוליטית ונותנות לפעילות ולפעילים כלים פרקטיים להתמודדות עם המתקפה ולשמירה על ביטחון אישי, ארגוני ותנועתי.

רקע

תנועות לאומניות התקיימו במדינת ישראל מיום היווסדה, אולם מה שמייחד את תקופתנו הוא הקמתם וצמיחתם של ארגונים שעיקר פעילותם מוקדשת להכפשתם של ארגוני זכויות אדם, תנועות שמאל והציבור הפלסטיני ולהסתה נגדם. ארגונים אלה מספקים את התשתית הציבורית לדה-לגיטימציה של החברה הפלסטינית בישראל, של ארגוני החברה האזרחית ושל פעילים/ות פוליטיים/ות, פלסטינים ויהודים. הם מחוברים היטב למוסדות השלטון, בין היתר באמצעות חברי הכנסת הרבים של מפלגות הימין הקיצוני היושבים בבית הנבחרים. פעילויותיהם התקשורתיות הפרובוקטיביות והממומנות היטב הופכות לא אחת להצעות חוק אנטי-דמוקרטיות וגזעניות.

הכנסת השמונה-עשרה היא הכנסת המסוכנת ביותר שנבחרה אי פעם בישראל. היא פרלמנט שבו החברים מתחרים אלו באלו, על בסיס יומימי, בהגשת הצעות חוק אנטי-דמוקרטיות ולאומניות. אופנים רבים ומתרבים של מחאה דמוקרטית וביקורת אזרחית נתפסים כחתרנות וכבגידה ועוברים קרימינליזציה. אישי ציבור, בהם פוליטיקאים ובכירים במערכת הביטחון, לא טומנים ידם בצלחת בהתבטאויות גזעניות ובמתקפה ציבורית על ארגוני שלום וזכויות אדם.

הרדיפה הגלויה במישור הציבורי והפוליטי הולכת יד ביד עם פעילות המשטרה והשב"כ. המשטרה בישראל נוקטת יד קשה ואלימה בדיכוי הפגנות וגילויי התנגדות למדיניות הממשלה ואילו השב"כ פועל על פי פרדיגמה שמבקשת לסכל פעילות של גורמים המעוניינים לאתגר או לשנות את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, אף אם פעילותם חוקית.

התמיכה הגורפת של מערכת המשפט בכוחות הביטחון באה לידי ביטוי בסגירה של תיקי החקירה בעניין האחראים לרצח אזרחים באוקטובר 2000; מניעה שיטתית של חקירת תלונות על אלימות ועינויים בידי חוקרי שב"כ; ושיתוף פעולה עם דרישות השב"כ למניעת מפגש של עצורים עם עורכי דין.

למרות הניתוח העגום הדו"ח מסתיים בטון שיש בו מידה של אופטימיות:  "צמיחתה של מתקפה כה מתואמת נגד הכוחות הנאבקים בכיבוש, דווקא בעת הזו, מסמנת את הצלחתה של תנועת ההתנגדות המקומית והגלובלית לכיבוש. שינויים הדרגתיים ביחסי הכוחות הגלובליים, כמו גם צמיחתן של תנועות מחאה בינלאומיות חדשות ימשיכו להפריע לישראל לקיים "עסקים כרגיל" כל עוד הכיבוש נמשך. משמעות הדבר היא שישראל תיאלץ, במוקדם או במאוחר, להתמודד עם הביקורת שאותה היא מנסה היום לדכא."




Warning: include(footer1.php): failed to open stream: No such file or directory in /home/coalition/www/www/wp-content/themes/peace/archive.php on line 89

Warning: include(footer1.php): failed to open stream: No such file or directory in /home/coalition/www/www/wp-content/themes/peace/archive.php on line 89

Warning: include(): Failed opening 'footer1.php' for inclusion (include_path='.:/usr/local/php56/lib/php') in /home/coalition/www/www/wp-content/themes/peace/archive.php on line 89