Posts Tagged ‘אלערקיב’

ערכה מיוחדת-היכרות עם כלכלת הכיבוש

שני, מרץ 24th, 2014

קואליציית נשים לשלום ומרכז "מי מרוויח מהכיבוש" שמחות להציג לכן את "ערכת היכרות עם כלכלת הכיבוש"לקריאת הערכה בקובץ PDF- לחצו-

הקדמה:

הריסת בתים בשייח ג'ראח ובאל עראקיב, חומת ההפרדה והמחסומים, ההתנחלויות, הגבלת חופש תנועה. לפלסטינים, האסירים הפוליטיים, ייהוד יפו, לוד ועכו, המצור על עזה שלל מופעיו של הכיבוש ושל המשטר – הפוליטי בישראל/פלסטין מניבים סבל וייסורים רבים ליושבי הארץ הזו, אולם במקביל הם גם עסק רווחי ומשתלם.

הפן הכלכלי של פעולות הדיכוי האלה לא תמיד ניכר לעין. המדינה וזרועותיה או הימין הפוליטי המתנחלי נתפסים בשיח הציבורי ככוחות המניעים את הכיבוש באופן בלעדי, אולם אינטרסים כלכליים ומסחריים מהווים חלק בסיסי מהיגיון הכיבוש ועל כן המאבק נגדו מחייב התייחסות גם אליהם.

השליטה הישראלית על הגדה המערבית ועזה השתנתה לאורך השנים, אבל מראשיתה ועד היום היא נותרה מערכת של שליטה כלכלית צבאית. ניצול כלכלי ודיכוי היו חלק מארסנל הכלים שנועדו לשלוט באוכלוסייה – הפלסטינית, כאשר תנאי השליטה האלו הוכתבו על ידי האליטה הכלכלית בישראל.

הפוטנציאל התחרותי של הכלכלה הפלסטינית חוסל, תנועת עובדים וסחורות פלסטיניות נוהלה בהתאם לצרכי השוק הישראלי ולקוחות פלסטינים הפכו לשוק שבוי למוצרים ישראלים. יצרנים, מעסיקים וסוחרים ישראלים השתמשו במערכת הכלכלית- צבאית הזו על מנת להבטיח את רווחיהם. עם ההתפתחות של טכניקות וטכנולוגיות השליטה, החלו חברות ישראליות למכור את הידע שפותח בתנאי המעבדה של הכיבוש לכוחות ביטחון ברחבי העולם.

כל עוד תאגידים ישראלים ובינלאומיים יפיקו רווחים מהכיבוש, האינטרס שלהם לשמר ולהעמיק אותו יגדל. אולם, המעורבות התאגידית בכיבוש פותחת בפני החברה האזרחית גם אפיקי השפעה חדשים. ערכת מידע זו היא חלק ממאמץ מרוכז של קואליציית נשים לשלום ומי מרוויח ללמוד ולחשוף את האינטרסים המסוכנים האלו.

הצעד הבא יהיה להסיט את המבט של כלל הארגונים והפעילים נגד הכיבוש לממד המסחרי הטבוע בפעולות הדיכוי נגדם אנחנו נלחמות, ולדרוש אחריות תאגידית.

*קרדיט צילומים בערכה- אקטיבסטילס

הפגנה לא לתכנית פראוור

שני, אוקטובר 3rd, 2011

ועדת ההיגוי העליונה לערביי הנגב

הפגנה ושביתה כללית

הפגנת ה – 6 לאוקטובר

לא לתכנית פראוור

יום חמישי,6.10.2011 11:00 בבוקר

"מול הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב", באר שבע

 הסעות יצאו מתל אביב (9:00 רכבת מרכז מסוף אל על) וירושלים (9:00 גן הפעמון)לפרטים והרשמה מראש: מומתאז – 0507701118, אילן – 0542895000

ארגוני נשים מפנים אצבע מאשימה כלפי הנהלת הקק"ל: עוקרת בני אדם כדי לטעת עצים

ראשון, פברואר 27th, 2011

אתמול נהרס הכפר הבדואי אל-עראקיב בפעם ה-11, במטרה לטעת יער ע"י הקק"ל. בתגובה היום, 1.2, שעה 14:00, תתקיים הפגנה מול משרדי הקק"ל בירושלים.

תושבי אל-עראקיב, אנשי הנגב, פעילות פמיניסטיות, ארגוני שמאל ישראלים ופלסטינים, מפלגות פוליטיות וחברי/ות כנסת (חנין זועבי, ג'מאל זחלקה, דב חנין) – כולם יגיעו היום להפגנה מול משרדי הקק"ל, במחאה על הריסת אל-עראקיב ונטיעת יער במקום הכפר על ידי קק"ל.

אתמול הרסו כוחות משטרה גדולים את הכפר אל-עראקיב בפעם ה-11, תוך שימוש באלימות קשה, כולל שימוש בירי כדורי ספוג, מכות ומעצרים. במקביל להריסה, החלו אנשי קק"ל בעבודת נטיעת "יער השגרירים" על אדמות הכפר. המאבק הגיע לשיאו: המשך עבודות הנטיעה משמען גירוש מיידי לתושבי אל עראקיב וויתור על אדמותיהן.

ההפגנה נערכת בשיתוף הוועדה העממית אל-עראקיב, ועד הכפר אל-עראקיב, ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, קואליציית נשים לשלום, פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, תנועת התחברות-תראבוט, סולידריות שייח' ג'ארח, בל"ד, פורום הכרה, חד"ש, שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם.

הריסת אל-עראקיב היא חלק מהתוכנית של ממשלת ישראל ליהוד הנגב, שקק"ל ממלאת תפקיד מרכזי בישומה. הכפר נהרס שוב ושוב והפך לסמל ההתנגדות של החברה הערבית כולה לדיכוי ולמדיניות הגזענית של ממשלת ישראל. מארגנות ומארגני ההפגנה הודיעו כי המאבק ימשך עד שתושבי אל-עראקיב יוכלו לחזור לחיות בביטחון על אדמתם.

מחסן רבוס מקואליציית נשים לשלום מסרה: "לאחר הגירוש של 48' נדחקו תושבי אל-עראקיב אל 1,000 דונם מתוך יותר מ-100,000 דונם שהיו שייכים להם. הקרקע הזאת הייתה אפשרות הקיום האחרונה של תושבי אל-עראקיב על אדמותיהם. עכשיו אין להם לאן ללכת – לכן מדובר למעשה בגירוש, בטרנספר של תושבים ערבים בתוך ישראל, גם אם הממשלה אינה מכירה בכך מפורשות".

הערה: ההפגנה תתקיים מול משרדי הקק"ל בירושלים, רח' המלך ג'ורג' 48. ניתן לתאם ראיונות טלפוניים עם משתתפות בהפגנה ותושבי/ות אל-עראקיב.

לפרטים נוספים: תמרה טראובמן, קואליציית נשים לשלום, 050-8575730

שנת נטיעות ירוקה בקק"ל / עדנה גורני ותמרה טראובמן

רביעי, פברואר 2nd, 2011

עדנה גורני ותמרה טראובמן
הקרן הקיימת לישראל היא הזרוע המבצעת בתוכנית לייהוד הנגב וגירוש התושבים הבדווים. הנטיעות על האדמות שנושלו מתושבי אל-עראקיב נעשות במסווה "ירוק", ונציגי הקק"ל משתתפים בדיונים האו"ם על הגנה בת קיימא ועל שמירת זכויותיהן הסביבתיות של אוכלוסיות מקומיות

היום תתקיים שביתה כללית של הרשויות הערביות בנגב ופעילות ופעילים במאבק יצעדו ממרכז באר שבע אל עבר משרד הממשלה בעיר במחאה על הרס אל-עראקיב לצורך נטיעת יער על-ידי הקרן הקיימת לישראל, נישול התושבים מאדמתם, והאלימות המתמשכת המופנית כלפי תושבי הכפר.

במקביל להריסות, כבר החלו אנשי הקרן הקיימת לישראל בעבודות הנטיעה להרחבת יער השגרירים על אדמות אל-עראקיב. לקק"ל יש תוכנית לייעור הנגב, כחלק מייהודו על חשבון אוכלוסיות מקומיות והשתלטות על קרקעותיהם. הנטיעות באל-עראקיב הן חלק מתוכנית ליישום המדיניות הגזענית לייהוד הנגב וגירוש התושבים הבדווים, שבה חברו יחד הממשלה, מנהל מקרקעי ישראל, והקק"ל, המשמשת כזרוע המבצעת וגורם מרכזי במדיניות זו.

ריבואות של עצים ויערות. בקרוב באלעראקיב. צילום: cc by-buksy4free

טקטיקה זו אינה חדשה. יוסף וייץ, מראשי הקק"ל בעבר, הקים בזמן המלחמה ב-1948 ועדת טרנספר ודאג לכך שהבתים במרבית הכפרים שתושביהם נעקרו, גורשו או ברחו עקב המלחמה ייהרסו ואת ההריסות יכסו עצי האורן שנטעה הקק"ל. גם עכשיו מקדמת הקק"ל נטיעת עצים על מנת למחוק ולהעלים את הכפר הפיזי ואת הזיכרון של עצם קיומו.

בשנים האחרונות הקק"ל מיתגה את עצמה כגוף "ירוק" והיא משווקת את עצמה לציבור בישראל ובעולם כארגון סביבתי. השנה הודיעה הקרן על הצטרפותה ל"שנת היערות", אירוע בינלאומי של האו"ם. לצורך התקבלותה למועדון הפרוגרסיווי של ארגונים ירוקים בעולם, העבירה קק"ל את פעילותה ומטרותיה בכביסה ירוקה. כך למשל נכתב בבלוג של קק"ל לרגל הצטרפותה השנה ל"שנת היערות": "למען דורנו והדורות הבאים, עלינו להגביר מודעות ולקדם עשייה כלל-עולמית לשמירה, להגנה ולניהול בר-קיימא של יערות עולמנו". וגם: "במסגרת הפעילות תוצג מדינת ישראל כמתקדמת ומקצועית בתחום הייעור, כתורמת לאיכות הסביבה וכבעלת יכולת לייצא ידע וניסיון".

נציגי הקק"ל, כמייצגי גוף "ירוק", נוסעים בעולם ומשתתפים בפורומים סביבתיים חשובים כמו ועידת כדור הארץ ביוהנסבורג וועידת קנקון. שם, למרבה האירוניה, משתתפים נציגיה בפורומים התומכים באוכלוסיות מקומיות (Indigenous) הנאבקות נגד תאגידים וממשלות המנשלות אותם מאדמות שהיו שייכות לאבותיהם במשך שנים וסיפקו את מקור מחייתם. נציגי הקק"ל מגיעים אל שולחן הדיונים ולוקחים חלק בהחלטות התומכות בקיום זכויותיהן של אוכלוסיות מקומיות, אבל בשובם לישראל הם מפשילים שרוולים, שולפים את אתי החפירה ומתניעים את הדחפורים שרומסים את אותן אוכלוסיות מנושלות בדיוק. כנראה שאמות המוסר משתנות בטיסה חזרה לישראל.

נטיעת יער על אדמות שנגזלו מתושביהן המקוריים אינה פעולה ירוקה; היא אמצעי שליטה. נטיעת עצים נתפשת כמעשה חיובי ו"ירוק" אך אי אפשר להפריד בין שמירת טבע ופעילות סביבתית לבין נושאים חברתיים וכלכליים. צדק סביבתי הוא צדק חברתי, ולהפך. האנשים המוחלשים ביותר בחברה, אלה שאינם נראים ואינם נספרים, אלה שנתפשים כ"אחרים", הם תמיד אלה שסובלים מהאפליה החברתית/סביבתית הגדולה ביותר. הנגישות שלהם למשאבי הטבע הבסיסיים מוגבלת – אדמה, מים ואוויר נקיים וראויים למחיה. הם גם הסובלים ביותר מזיהומים סביבתיים להם אחראים האנשים החזקים ביותר בחברה, התעשיינים, הצרכנים, הבזבזנים, שיסעו בשעות הפנאי במכוניות המזהמות שלהם ויבואו לנגב לטייל בשמורות הטבע וביערות הנטועים מהם סולקו הבדואים.

בעשורים האחרונים השכילה להבין התנועה הסביבתית ברחבי העולם כי לא ניתן לנתק בין נושאים אקולוגיים לנושאים חברתיים, וחרתה על דגלה את המאבק למען צדק סביבתי. גם בישראל הגיע הזמן להבחין בין פעולות סביבתיות ולבין פעולות שנעשות ממניעים לאומיים ואתניים. גם בישראל על התנועה הסביבתית להכיר בהקשרים בין צדק סביבתי לצדק חברתי ולבחון לאורם פעולות של ארגונים דוגמת הקק"ל.

הכוחות הירוקים מול נשות הכפר, אלעראקיב, 17.02. צילום: אקטיבסטילס

כשם שבעבר הבינו פעילי שימור הטבע שאי אפשר להילחם למען הסביבה מבלי לצאת נגד המפעלים המזהמים, עלינו להבין היום כי שאלת נישול התושבים הערבים-הבדואים בנגב היא שאלה של צדק סביבתי במובן הרחב של המילה, כפי שהגדיר אותה רוברט בולרד, הוגה אפריקני-אמריקאי: "צדק סביבתי מוגדר כיחס הוגן כלפי כל בני אדם, ללא הבדל גזע, צבע, מוצא לאומי או מעמד כלכלי והשתתפותם המלאה בכל הנוגע לפיתוח, יישום ואכיפת מדיניות, תקנות וחוקים סביבתיים. יחס הוגן פירושו שאסור שקבוצה כלשהי, כולל קבוצות גזעיות, אתניות, או כלכליות, תישא בנטל של השלכות סביבתיות שליליות, שהן תוצאה של פעולות תעשייתיות, עסקיות או שלטוניות".

הקרן הקיימת לישראל מייהדת את הנגב ומפריחה את השממה ורומסת את הבדואים שחיו ב"שממה" עוד הרבה לפני שהקרן הוקמה ולפני שמדינת ישראל הגיעה אל הנגב. אך המדינה אינה מכירה בזכות אזרחיה הבדואים לחיים על אדמתם, להמשך אורח חייהם המסורתי שכולל מרעה וחקלאות. על פי התפישה הרווחת, רק ליהודים מותר להפריח את השממה, להקים חוות בודדים בנגב, לעבד עשרות ומאות דונמים, בעוד שאת שדותיהם של הבדואים מרססים בחומרי הדברה ואת בתיהם הורסים.

מעשה מחיקת הכפר ומחיקת הזיכרון הוא מעשה נפשע. הוא גם לא יצלח לאורך זמן. כפי שמתאר א"ב יהושע בסיפורו מול היערות – היער שכיסה על הכפר הפלסטיני נשרף וחורבות הכפר נחשפו לעין כל. גם החרפה נחשפה וניסיון ההסתרה התגלה בכל מערומיו.

ספרה של ד"ר עדנה גורני, "בין ניצול להצלה", על היחסים בין טבע חברה ותרבות בישראל, יצא לאור בקרוב בהוצאת "פרדס".

תמרה טראובמן, פעילה בקואליציית נשים לשלום השותפה במאבק באל-עראקיב.

המאמר פורסם במקור באתר "העוקץ"


Warning: include(footer1.php): failed to open stream: No such file or directory in /home/coalition/www/www/wp-content/themes/peace/archive.php on line 89

Warning: include(footer1.php): failed to open stream: No such file or directory in /home/coalition/www/www/wp-content/themes/peace/archive.php on line 89

Warning: include(): Failed opening 'footer1.php' for inclusion (include_path='.:/usr/local/php56/lib/php') in /home/coalition/www/www/wp-content/themes/peace/archive.php on line 89