משפט קורי: סיכום ביניים | חדוה ישכר

חמישי, 14 ביולי, 2011 | 8:58

ביום ראשון 10 ביולי הסתיים שלב חקירת העדים במשפט האזרחי שמנהלת משפחת קורי נגד מדינת ישראל. המדינה נתבעת על ידי המשפחה להכיר באחריותה ובאחריות הצבא להריגת בתם, רייצ'ל קורי, פעילת שלום וזכויות אדם.

רייצ'ל קורי, ילידת אולימפיה שבמדינת וושינגטון, ארצות הברית, היתה בת 23 כאשר נהרגה באזור רפיח שברצועת עזה ב-16 במרץ 2003, בעת שהיא וכמה מחבריה בתנועת סולידריות בינלאומית (ISM) ניסו למנוע הריסת בית פלסטיני. למחרת האירוע הקטלני הבטיח ראש הממשלה אז, אריאל שרון, לנשיא ג'ורג' וו בוש לחקור באופן מלא ובשקיפות את הפרשה, ולמסור את ממצאי החקירה לידי הממשל ולמשפחה. הבטחתו לא קויימה, והמדינה הסתפקה בחקירת המשטרה הצבאית שבוצעה בחלקה על ידי חיילים בשירות סדיר שהיו חסרי ניסיון או מעמד מתאים לתחקור אמיץ ועצמאי.

חקירת מצ"ח הסירה כל אחריות ממפעילי הדחפור הצבאי בטענה שהם לא יכלו לראות את ריי'צל קורי. לפי עדויות אחרות של מי שנכחו במקום קורי, שלבשה ג'קט כתום זוהר, בלטה בשטח, כפי שאפשר לראות בתצלומים שצולמו על ידי חבריה זמן קצר לפני שנהרגה. איש מן האחראים הישירים או העקיפים למותה של קורי לא הועמד לדין; נתיחת הגופה בוצעה ללא נוכחות משקיף אמריקאי כפי שהובטח למשפחה, וממצאיה המלאים לא פורסמו. דו"ח המשטרה הצבאית נמסר לעיונם של פקידי ממשל אחדים ולמשפחה בלבד, אך הממצאים המלאים לא הועברו לממשלת ארה"ב כפי שהובטח והתיק נסגר. בעצת אנשי ממשל החליטה המשפחה לפנות לערכאות משפטיות בישראל, וב-2005 הוגשה בשמה תביעה אזרחית לבית המשפט המחוזי בחיפה על ידי עו"ד חוסיין אבו חוסיין. כחמש שנים לאחר מכן, ב-10 במרץ 2010, נפתח המשפט באולמו של השופט עודד גרשון.

בכתב התביעה מואשמים המדינה וצבאה בהריגה מכוונת של רייצ'ל קורי תוך הפרה של זכויות יסוד לחיים, לכבוד האדם ולחרותו, המעוגנות הן בחקיקה הישראלית והן בחקיקה הבינלאומית. החיילים ומפקדיהם שהיו מעורבים בהפעלת הדחפור הצבאי מואשמים ברשלנות פושעת, בשל אי זהירותם ובגלל התעלמותם מנוכחותם בשטח של אזרחים בלתי אלימים ולא חמושים. בכך אף הם הפרו את התחייבויות המדינה לחוק הישראלי ולחוק הבינלאומי.

תגובת הפרקליטות לכתב האישום מציינת כי למדינה מוקנית חסינות פני תביעה היות שפעילות צבאית בשטחים הכבושים, ובכללם אותה הפעילות שבה נהרגה  קורי, היא בבחינת "פעולת מלחמה" שבוצעה במהלך סכסוך מזויין באזור צבאי סגור. כיוון שכך, המדינה פטורה מאחריות, אף אם נעשה שימוש מוגזם ובלתי מידתי בכוח. ועוד טוענת ההגנה, כי החוק הישראלי משחרר את החיילים שהיו מעורבים ישירות בפגיעה מאחריותם לנעשה, מפני שהם פעלו במסגרת "פעולה מדינתית". לטענת המדינה, רייצ'ל קורי לא נדרסה על ידי דחפור; מותה נגרם מפגיעות עפר ושברי אבנים שנפלו עליה במהלך פעילות הדחפור שנהגו לא ראה אותה. קורי ואקטיביסטים אחרים בתנועת סולידריות בינלאומית מואשמים, בעקבות מסקנות התחקיר הצבאי, בהתנהגות מסוכנת ובהתעלמות מודעת מאזהרות הצבא. נטען, כי בסירובם לפנות את השטח הם סיכנו את עצמם בכוונה, וכי זו הסיבה העיקרית ל"תוצאה הטרגית של האירוע הזה".

העד האחרון

לאחר 16 דיונים שהתקיימו בשנה וחצי האחרונות ושבהם נחקרו 22 עדים על תצהיריהם, הסתיים השלב הראשון והעיקרי במשפט, שהתנהל מרבית הזמן בשוליה הרחוקים של תשומת הלב התקשורתית והציבורית בארץ. לכן, מראה הצלמים שגדשו את האולם לפני פתיחת הדיון, והצפיפות הבלתי רגילה על שני ספסלי העץ המיועדים לצופים, הדגישו את החשיבות שיוחסה על ידי כל הצדדים להופעתו של העד האחרון, אל"מ (מיל.) פנחס (פינקי) זוארץ, במשפט.

זוארץ פיקד על החטיבה הדרומית באוגדת עזה בשנים 2002 – 2004, והוא הקצין הבכיר ביותר שנשא באחריות פיקודית מבצעית בעת שרייצ'ל קורי נהרגה, שזומן למשפט. כיום הוא מכהן בתפקיד בכיר בארגון היהודי-אמריקאי 'ידידי כוחות הביטחון של ישראל' (FIDA).

מול פנחס זוארץ, שהתיישב בכסא העדים, התייצב עו"ד חוסיין אבו חוסיין בתפקיד החוקר. הקהל, כמו מקהלה יוונית, הגיב ברחש של הכרה בחד-פעמיותה של הסצינה המשפטית שהוצגה לפניו, ובסמליותה המפורשת.

זוארץ לא הצניע את מודעתו למעמדו המיוחד כעד הגנה מטעם המדינה במשפט המתנהל נגדה. כקצין בכיר שכף רגלו נקטעה מפגיעת מטען חבלה בעת מילוי תפקידו ברצועת עזה, הוא יכול לסמוך על חיבוקו החם של הקונצנזוס. ואם בתחילת הדיון ניכרה בו מתיחות קלה, ותשובותיו שנאמרו כמעט בלחישה היו קצרות וחד-הברתיות, הרי שבחלוף הזמן הוא התרווח בכסאו והרחיב את תשובותיו, במיוחד כאשר פירט את אמצעי הלחימה המגוונים שהופעלו נגד החיילים על ידי ה'גרילה' בציר פילדלפי. הסבריו כוונו לאוזנו של השופט, ועל שאלותיו של עו"ד אבו חוסיין, בעיקר על אלו שעסקו בעניינים צבאיים ונוסחו במונחים צה"ליים, ענה זוארץ בחצי פה והוסיף מפעם לפעם הערות כגון אלו:

-"לא יודע באיזו שכונה אתה חי";

– "לא יודע אם היית במלחמה";

– "אתה לא יודע על מה אתה מדבר";

– "אם היית מבין מה זה אזור לחימה שיורים בו ואנשים נפגעים…";

ובתגובה להערתו של עו"ד אבו חוסיין שבתורת הלחימה של הצבא אין התייחסות לאזרחים הנמצאים בשטח, ענה זוארץ: "מי אתה שתקבע איך אנחנו מתנהלים?" ובהמשך, כאשר עו"ד אבו חוסיין חזר ושאל מדוע לא הופסקה פעולת הדחפורים כאשר היה ברור שאזרחים נמצאים בשטח הפעולה, ענה זוארץ שלפי התפיסה הזאת פעילים יוכלו לעצור את הצבא מלמלא את משימותיו, וכי הצבא לא יכול להרשות לעצמו תקדים מסוג זה.

עו"ד אבו חוסיין: ואם יש תקדים כזה ונמצא שוטה או מופרע נפש שנכנס לתחום, יורים בו?

זוארץ פונה אל השופט: במקרה הספציפי הזה הניסיון של גדוד הסיור המדברי  נתן להם את היכולת לדעת מתי מדובר בשוטה ומתי במחבל. האירוע הזה (הריגת רייצ'ל קורי) היה תאונה שנגרמה עקב רשלנות של מי שהביאה את עצמה לשטח מלחמה, ולא של אנשי הצבא. הבעיה היא לא הכלים אלא האנשים שמחליטים להיכנס לשטח מלחמה.

וכשהוא פונה לעו"ד אבו חוסיין אמר זוארץ: "אין לך מה להיכנס לזה כי אתה לא מבין בזה";

ולאחר מכן: "איזה סמכות יש לך להגיד דבר כזה, עברת הכשרה צבאית?"

ואז: "אתה לא יודע על מה אתה מדבר. אם היית מבין מה זה אזור לחימה שיורים בו ואנשים נפגעים".

גם סמכויות אזרחיות אחרות נשללו על הסף על ידי זוארץ. לשאלתו של אבו חוסיין כמה בני אדם נהרגו בתחום אחריותו מכניסתו לתפקיד במרץ 2002 עד מרץ 2003, ענה זוארץ כי נהרגו 14 אנשים "בלתי מעורבים" וארבעה חיילים.

אבו חוסיין: ואם אומר לך שנהרגו 101 פלסטינים, מתוכם 42 ילדים בני 10 עד 18?

זוארץ: מי אומר את זה?

אבו חוסיין: זה לפי נתוני 'בצלם'.

זוארץ: "מי זה בצלם, בכלל? הם חד-צדדיים לחלוטין. אני לא מקבל את הנתונים שלהם".

זוארץ לא נכח בשטח בעת שקורי נהרגה, ומי שנשא באחריות להתנהלות הצבא בעת האירוע היה הסמג"ד ר' (ואולי ש'). רק זמן קצר לאחר מכן, בסביבות השעה חמש אחרי הצהריים, קיבל זוארץ את הידיעה והגיע לשטח. עם הגיעו הוא תיחקר את מפעילי הדחפורים וחיילים נוספים וקבע שלא היה כל דופי בהתנהגות החיילים.

עו"ד הדין אבו חוסיין ביקש לדעת מה שמע זוארץ ממפעיל הדחפור על נסיבות מותה של קורי, אך עו"ד אירית קלמן-ברום מפרקליטות המדינה הזדרזה להזכיר כי התחקיר סודי ולכן אסור לדבר עליו במשפט. לאחר התדיינות קצרה בין הפרקליטים התקבלה הכרעת השופט כי מותר לזוארץ לחזור על מה שכתב בתצהירו אך לא על התחקיר שביצע מיד אחרי האירוע.

"ממה שנאמר לך על פי זכרונך ולפי תצהירך", חזר עו"ד אבו חוסיין ושאל, "ממה נהרגה רייצ'ל קורי?"

זוארץ: "הבנתי מן התחקיר שהדחפור דחף כף והזיז עמוד בטון שפגע בה".

אבו חוסיין: "היכן נמצאה גופתה, לפני עמוד הבטון או אחריו?"

זוארץ: "הבנתי מן המפעילים שהעמוד והעפר פגעו בה".

עו"ד קלמן-ברום מזדעקת: "זה לא רלוונטי מה שהוא זוכר עכשיו לגבי פרטי התחקיר שנערך לפני 7 שנים. הוא לא היה במקום ולא אמור להעיד על מה ששמע מאחרים".

אבו חוסיין: "חשוב לנו לדעת איזו גרסה שמע העד ממפעיל הדחפור על נסיבות ההריגה".

השופט, עודד גרשון, מחליט שהעד יעיד על פי מה שהוא זוכר ולא על פי התחקיר.

אבו חוסיין: "מה שמעת מפי מפעיל הדחפור?"

זוארץ: "לא זוכר".

אבו חוסיין: "איפה היתה הגופה?"

זוארץ: "לא זוכר".

חרף העובדה שהשטח שבו פעלו הדחפורים הוצג על ידי ההגנה ועדיה כאזור מלחמה מסוכן שבו "אין מקום לאזרחים", פעילי תנועת סולידריות בינלאומית (ISM), ובכללם רייצ'ל קורי, שהו בו לפני שהדחפורים הופעלו ובזמן הפעולה. עו"ד אבו חוסיין ציין שאף על פי שהפעילים נתפסו כפרובוקטורים שהתכוונו להפריע לפעולת הצבא, לא נרשם אף לא מקרה אחד של מעצר פעילים ברצועת עזה בתקופה הנדונה ושום פעיל לא הועמד למשפט. זוארץ ענה לו כי "המשימה של מעצר זרים לא שווה את המחיר בחיי חיילים". לטענתו, חלקם נוצלו באופן ציני על ידי הגרילה הפלסטינית. הוא לא ידע לציין איזה ארגון פלסטיני ארח את פעילי סולידריות, אך אמר "…בוודאות שארגון מחבלים סייע לה (לרייצ'ל קורי) להיות שם ורצה שהיא תבצע פרובוקציות ושלח אותה לחזית". למיטב זכרונו לא ניתנה הוראה לשטח בתים פלסטיניים כטענת הפעילים, ומשימת הדחפורים היתה חישוף פני השטח במטרה להגן על החיילים ממנהרות התופת. יחד עם זאת, "…במקומות שהיתה סכנה לחיילים נהרסו בתים תוך כדי לחימה".

"ברמת העיקרון", זוארץ הוסיף, "בן אדם שמגיע לציר דמו מותר. מי שמסתובב שם, על פי ההוראות, וככה הוריתי לחיילים, מותר להרוג אותו…הרג אזרחים זה מבחינתי תקלה חמורה בהחלט. אף על פי שהיא וחבריה היו צריכים להבין שהם לא צריכים להיות במקום הכי מסוכן שהיה קיים באותן שנים… מה שהתרחש היה 'אירוע רע'…לא היתה כוונה להרוג את המנוחה. עשינו את כל הפעולות כדי להימנע מחיכוך אתם. לא רוצים לפגוע באזרחים. כותרת בעיתון שצה"ל הרג אזרח היא רעה לתדמית הצבא. הבחור שנהג בדחפור שפגשתי אותו היה בשוק. הוא הוסיף כי הדחפור 'זז פעמיים, שלוש לאחור' כדי למנוע פגיעה (ברייצ'ל)".

זז אחרונית, אך לא עצר.

עו"ד אבו חוסיין: משקל הדחפור הוא כ-65 טון בעוד שרייצ'ל קורי שקלה 62 ק"ג. איזה איום נשקף ממנה לדחפור?

זוארץ: "היא לא היתה איום. היא היתה 'הפרעה' והכוח ניסה למנוע את ההפרעה. אילו היתה איום היו יורים בה. הגברת רצה למקום שאסור היה לה להיות בו. או שהיתה רשלנית או שהיתה תמימה…"

אבו חוסיין:"…או שרצתה למות".

זוארץ: "בדיוק. כשהגברת רואה D9 ולמרות זאת נמצאת באזור, אז אני לא יודע מה להגיד עליה. אתה תגיד לי".

עכשיו אנחנו מבינים

ובאמת, מה יש למדינה להגיד על הפעילים והפעילות של סולידריות בינלאומית, ועל מה היא מסתמכת בקביעותיה הנחרצות בדבר אופיים ומניעיהם? על כך שמענו מפי תת-אלוף (מיל.) רות ירון שעדותה נשמעה בבית המשפט ב-22 במאי. ירון, ששירתה בשנים 2002 עד 2005 כדוברת צה"ל, מתמחה כיום בנושאים מתחומי הביטחון הלאומי ומרצה עליהם. היא התבקשה על ידי הפרקליטות להגיש לבית המשפט חוות דעת בנוגע ל-ISM וזומנה לדיון המשפטי כעדה מומחית מטעם המדינה. לנוכח התנגדות התביעה קבע השופט שאין לראות בה מומחית לענייני  ארגוני הטרור.

בחוות הדעת שלה קבעה ירון כי תנועת סולידריות בינלאומית היא ארגון המצהיר על דבר אחד (קורא להתנגדות בלתי אלימה) ופועל בניגוד להצהרותיו (לא בוחל בפעולות אלימות. לדוגמה, כשחברים בארגון פרצו לחטיבת דובר צה"ל בבית סוקולוב בתל אביב במחאה על מות חברתם, או בהסתירם פעילי טרור). מקורות המידע שעליהם הסתמכה ירון היו אתר האינטרנט של ISM, חומר שהגיע "אלינו" על הדרכת הפעילים במחנות קיץ בארצות הברית, ובעיקר בסניף מישיגן; גורמי תקשורת עלומי שם שהעבירו לידיה מסמכים שונים, פרסום של המרכז למורשת המודיעין (מל"מ) הסוקר כ-15 מקרים שבהם פעילי התנועה הגנו על 'גורמי טרור' פלסטינים או הפריעו לפעילות הצבא, וכן הליגה נגד השמצה בארצות הברית

ו-NGO Monitor , ארגון ימני מוצהר העוקב אחרי פעילותם של ארגוני זכויות אדם החשודים בעיניו כשמאליים מדי או כפרו-פלסטינים.

ארגונים בינלאומיים בעלי מוניטין כמו Human Rights Watch, אמנסטי, כריסטיאן אייד ואוקספם, וכן ארגונים ישראלים כגון, הקרן החדשה לישראל התומכת בארגוני זכויות אדם, בצלם, עדאלה, שוברים שתיקה או קואליציית נשים לשלום נמצאים ברשימה הארוכה של ארגונים שמותקפים על ידיו, באיצטלה של תביעה לאחריותיות ושקיפות. הם מוצגים כעוכרי ישראל הפוגעים בדימוי המדינה בדעת הקהל העולמית. על רייצ'ל קורי כתבה ירון בחוות דעתה שהיא נמנתה על הצעירים ש"נפלו בשבי המניפולציות של ארגון שפעולותיו סותרות את הצהרותיו", ובתשובה לשאלת עו"ד אבו חוסיין הודתה כי לא קראה דבר מן הספרות העניפה שנכתבה על חייה של קורי ועל פעילותה, אף על פי שהיא מודעת לקיומם. מדוע? כיוון שהחומרים נכתבו על ידי חברי ISM המעידים על עצמם, ולפיכך הם בלתי מהימנים בעיניה. ירון, שבחרה להתעלם מן הרקע התרבותי והרעיוני שמצמיח אקטיביזם של "פעולה ישירה" והתגייסות בלתי תועלתנית לפעילות מצפונית, הרשתה לעצמה לקבוע בביטחון שתנועת ISM מסייעת ל'גורמי טרור' בשטחים ו"מפריעה לפעילות צבאית נגד טרור". ואמנם, לאחר האירוע שבו נהרגה רייצ'ל קורי איפיין הצבא את ISM כארגון 'שמתיימר' לפעול למען זכויות אדם והזהיר את העיתונאים מפניו.

האם זה היה הרגע שבו נבט הרעיון לרדיפתם של ארגונים לזכויות אדם ושל פעילים נגד הכיבוש ולפגיעה ממוקדת בלגיטימיות וביכולת הפעולה שלהם? במבט לאחור נראה שכך התחילה התדרדרותנו, שהיתה אז עדיין סמויה מתודעתנו, במדרון החלקלק. סכנתו, אנחנו יודעים, גברה ב-2009, לאחר המתקפה האכזרית על עזה, וכעת מתממשת תוכניתו הדרקונית בספר החוקים.

חשיבות המשפט היא בעצם קיומו

לקראת תום עדותו שנמשכה כחמש שעות נשאל זוארץ על ידי עו"ד אבו חוסיין אם יהיה מוכן להתנצל לפני המשפחה השכולה היושבת לפניו באולם. השופט גרשון הגיב מיד ואמר שאין מקום לבקשה, שהרי התנצלות תתפרש כאילו כבר נקבע בבית המשפט מי אשם. זוארץ, הכריע השופט, אינו האיש המוסמך להתנצל על מותו של מישהו כתוצאה מפעולה צבאית.

עו"ד אבו חוסיין לזוארץ: "האם הפקתם לקחים?"

זוארץ: "מכל אירוע השתדלנו ללמוד, במיוחד מאירוע כזה שהיתה נפגעת גם אם לא במדי צה"ל".

אבו חוסיין: "בנוגע לכניסת זרים הפקתם לקחים?"

זוארץ: "הלקח הוא למנוע את כניסתם. אתה יכול לקרוא בכל העיתונים של היום איך מדינת ישראל לא אפשרה את כניסת הזרים לשטחה. זו לא החלטה שלי, זה משהו שאני לא יכול לקבוע".

אבו חוסיין: "כמה בתים נהרסו ברפיח?"

זוארץ: "עשרות רבות".

אבו חוסיין: "17 אלף, זה סביר?"

זוארץ: "שוב הבצלם הזה? איך זה קשור לאירוע?"

השופט גרשון: "זה לא רלוונטי לענייננו".

זוארץ: בין לפגוע באנשים לפגיעה בנדל"ן בחרתי לפגוע בנדל"ן.

בית המשפט לא התיר לעו"ד אבו חוסיין להציג את אירוע ההריגה בהקשר הרחב יותר של הריסת הבתים ברפיח, אותם הבתים שפעילי ISM ביקשו להגן עליהם בגופם. לנוכח התנגדותה הנחרצת של ההגנה החליט השופט שהעדות תתמקד אך ורק באירוע עצמו. וכך הסתיימה בחטף חקירתו הארוכה של העד האחרון.

דבריו של אביה של רייצ'ל, קרייג קורי, במסיבת העיתונאים שהתקיימה למחרת,  ביטאו תסכול מתמשך מן הנושא העיקרי שליווה את המשפט לכל אורכו ושעליו חזר גם זוארץ בעדותו: "באזור מלחמה אין אזרחים". קורי התלונן על כך שסרט וידאו שצולם במצלמות האבטחה הצבאיות הממוקמות בשטח שבו נהרגה רייצ'ל מראה דמויות בלבוש אזרחי שנעות בו הלוך ושוב. הסרטון, הוא אמר, מראה את המקום בזמן שקדם לאירוע שבו נהרגה רייצ'ל ובזמן שלאחריו. רגע האירוע חסר. לדבריו, סרטון באיכות טובה בהרבה שנמצא בידי הצבא לא הוצג במשפט. סינדי קורי, האם השכולה, אמרה שהבחירה במשפט אזרחי היתה האפשרות היחידה לדרוש מן המדינה אחריותיות וצדק. אולם, הוסיפה האם, "לרוע המזל, לאחר יותר משנה של שמיעת עדויות, אנחנו נמצאים ברגע זה במקום דומה למדי למקום שממנו התחלנו: ניצבים לפני קיר של נציגים רשמיים ישראלים הנחושים להגן על המדינה בכל מחיר, כולל על חשבון האמת".

סינדי קורי מדייקת בניתוח המצב ואכזבתה מובנת בהחלט. אולם המקום שבו היא ומשפחתה עומדים כעת שונה במובנים רבים וחשובים מן המקום שממנו הם יצאו למאבק המשפטי. באמצעות המשפט הם הצליחו לדובב עדים, לתחקר מומחים ולתת פומביות למידע שהוסתר מן העין הציבורית. משפחת קורי, שאסונה קטע באחת את שגרת חייה ומאז היא מקדישה את חייה המשותפים לחקר האמת בפרשה ולהפצת מורשת הבת והאחות, בנתה סביבה קהילה תומכת שמלווה אותה בארץ ובארצות הברית ומחזקת את ידיה. לכן, גם אם לעולם לא נדע בוודאות איך נהרגה רייצ'ל קורי, ובלי קשר לשורה האחרונה בפסק הדין או לפיצוי הכספי שהמשפחה תקבל – אם תקבל – חשיבותו של משפט קורי נגד מדינת ישראל וצבאה, שהפך לוועדת חקירה מטעם המשפחה, היא בעצם קיומו. ובמשמעותו הזאת הוא יישמר בזכרוננו.

הכרעת הדין צפויה להינתן על ידי השופט עודד גרשון בבית המשפט המחוזי בחיפה ב-23 באפריל 2012.

התגובות סגורות.

עזרו לנו לעשות שינוי

תעזרו לנו היום על מנת להמשיך מחר‫!‬