הסכם אוסלו של פצצות מצרר / חדוה ישכר

שלישי, 25 במרץ, 2008 | 13:18

בשבוע שעבר נחרדו תושבי צפון הגליל מהדי פיצוצים עזים שהזכירו להם ימים נוראים שהם מבקשים לשכוח. בהודעת ההרגעה שפורסמה מטעם הצבא נמסר כי, אנשי יוניפי"ל מבצעים פיצוצים מבוקרים של שרידי תחמושת שנותרו בדרום לבנון לאחר מלחמת לבנון השניה. באתר הארגון לא תמצאו התייחסות מיוחדת לפיצוצים שהפרו את שלוות התושבים. פירוק נפלי מצרר היא שגרת עבודה יומיומית של חיילי כוח האו"ם הפועלים במשותף עם צבא לבנון, ארגונים בלתי ממשלתיים וחברות קבלן פרטיות מאז 14 באוגוסט 2006, עת נכנסה הפסקת האש לתוקף. פירוק הפצצות מתקדם לאטו, ובסך הכול הושמדו פחות ממאה וחמישים אלף נפלים של פצצות מצרר מתוך מספר משוער של כמליון פצצות משנה שלא התפוצצו. כמעט כולן נורו ב-72 השעות האחרונות למלחמה, כאשר כבר נודע כי הסכם להפסקת אש עומד להיחתם (1).

בינתיים מתארכת רשימת הנפגעים מהתפוצצויות בלתי מבוקרות. מרכז התיאום של פירוק המוקשים בדרום לבנון מדווח על 177 אזרחים שנפגעו מאז תום המלחמה, בהם עשרים הרוגים, ובכללם חמישה ילדים ובני נוער. 65 ילדים ובני נוער עד גיל 18 נפצעו, חלקם נותרו קטועי גפיים, נכים לתמיד. מספרם של הנפגעים מקרב מפרקי הפצצות עמד בתחילת ינואר על שלושים וארבעה, ובתוכם 13 הרוגים (2). בדו"ח מיוחד של ארגון Human Rights Watch , שפורסם בפברואר האחרון, נמסר על "לפחות 192 אזרחים ו-29 מפני מוקשים" שנפגעו מהתפוצצויות נפלי מצרר, מאז הוכרזה הפסקת האש עד 15 בינואר 2008 (3). הדו"ח קובע כי, במהלך המלחמה "הציפה" ישראל בפצצות מצרר שטח שגודלו כ-1,400 קמ"ר מצפון לנהר הליטני ומדרומו. ועוד נכתב בדו"ח כי, האזור זוהם בנפלי מצרר ברמה ובדחיסות גרועים בהרבה מסך כל הזיהום מפצצות דומות שנמצא בקוסובו ב-1999, באפגניסטן בשנים 2001 – 2002 ובעיראק ב-2003. אך עד כה, וחרף בקשות חוזרות, הצבא לא מסר לידי כוחות האו"ם את מפות הירי החיוניות למניעת פגיעות נוספות.

עד כה גם לא פורסם מטעם מדינת ישראל דו"ח מלא על השימוש שנעשה בפצצות מצרר במהלך מלחמת לבנון השניה. במקומו קיבלנו את חוות דעתו הצפויה של הפרקליט הצבאי הראשי, תת-אלוף אבי מנדלבליט, שפורסמה בדצמבר 2007. הפצ"ר, שחוות דעתו הסתמכה על בדיקה פנימית שערך האלוף גרשון הכהן מטעם הצבא עצמו, הודיע כי, השימוש שעשה הצבא בפצצות מצרר, במהלך המלחמה, תאם את עקרונות הלחימה של המשפט הבינלאומי (4). תחמושות מצרר הן כלי נשק חוקי והירי הוכוון לעבר מטרות צבאיות (עקרון ההבחנה בין מטרות צבאיות לסביבה אזרחית); באופן שלא יגרום לנזק מיותר לאויב (עקרון ההומניות); ובהנחה כי הנזק הצפוי להיגרם לאזרחים אינו מופרז ביחס ליתרון הצבאי הגלום בירי הפצצות (עקרון המידתיות). כמו כן נטען כי, הירי נעשה בתגובה למתקפת הטילים של החיזבאללה נגד ישראל, לפריסת משגרי הטילים ולהסוואתם בתוך צמחייה עבותה. הודעת הפצ"ר מתעלמת מן המאפיין הבעייתי ביותר של פצצות מצרר, שבגינו בלבד היה צריך לאסור באיסור מוחלט על השימוש בהן והוא, תכונתן לפזר נפלים בשיעור גדול, אשר ממשיכים להתפוצץ זמן רב לאחר סיום הלחימה, ולמעשה ממקשים אזורי מחיה נרחבים.

ועדת וינוגרד התייחסה להפגזות המצרר (או למעט המידע שהותר לה לגלות) בנספח לדו"ח הסופי שלה (5). הוועדה לא פסלה באופן גורף את השימוש בירי תחמושת מצרר, ואף לא מצאה ראיות שהצביעו על שימוש "ביודעין בחימוש תוך הפרה של הוראות המשפט הבינלאומי". הוועדה הוטרדה מן העמימות האופפת את סוגיית השימוש בפצצות מצרר וסברה כי, הממצאים בנוגע לשימוש בפצצות מצרר המחישו ליקויים במשמעת, בבקרה, בשליטה ובחוסר בהירות בפקודות ובהנחיות. כמעט אותם ליקויים שנמצאו גם בהקשרים אחרים במלחמה הזאת. בטקסט, הנקרא כמו ניסיון חסר סיכוי לחקות את סגנונו של דורון רוזנבלום, מזהה הוועדה את הכשל כ"סטיה מהנחיות פיקודיות מפורשות בנושא השימוש בסוג כזה של חימוש, שלא זוהתה ולא נבלמה בזמן המלחמה". יחד עם זאת המליצה ועדת וינוגרד לצבא על מסירת תיעוד של ירי מצרר כדי לצמצם את הפגיעה באזרחים מנפלים, והציעה לבחון מחדש את סוגיית השימוש בחימוש מצרר, בשיתוף פעולה עם היועץ המשפטי לממשלה, ולפרסם ברבים את מסקנות הבדיקה. ואולם היא לא דרשה להטיל אחריות לירי הפצצות על מפקדי הצבא. להיפך, ממסקנותיה ניתן להבין שהיא קיבלה כפשוטן את מסקנות הבודק הצבאי שקבע כי, פקודות הרמטכ"ל האוסרות, לדבריו, על ביצוע ירי מצרר לעבר שטחים בנויים, "עמדו כולן בתוקפן" בזמן המלחמה.

אם כך, איך נחתו פצצות המשנה בין בתים ושדות? האם הופרו פקודות הרמטכ"ל? ומי הפר אותן? ולמה? ולשם מה הוטלו הפצצות בימי המלחמה האחרונים? האם סיכון חייהם של אזרחים ושיבוש כלכלתם, גם אחרי המלחמה, הוא סוג של מטרה צבאית? עד שלא יפורסמו ממצאי ועדת חקירה בלתי תלויה לבדיקת ירי המצרר, לא נקבל, כנראה, תשובות לשאלות מציקות שאינן נשכחות בחלוף הזמן. עיתונאי "הארץ", מירון רפופורט, מסקר בעקביות את ההתפתחויות בפרשת ירי המצרר אל לבנון. בעקבות הודעת הפרקליט הצבאי, שאין לנקוט צעדים משפטיים נגד מפקדים הנושאים באחריות לירי המצרר, כתב רפופורט, שהירי בוצע "בסמכות וברשות" וכי, "אם היו מחליטים להעמיד מישהו לדין על הפרת החוק הבינלאומי בגלל ירי המצרר, היה צריך להעמיד לדין את כל צמרת צה"ל מהרמטכ"ל ומטה".

גם ממצאי ארגון Human Rights Watch נוגדים בחריפות את עמדת ישראל. חוקרי הארגון שהו בלבנון מיד עם הפסקת האש ובקרו בארבעים ערים וכפרים. הם תיעדו נפלי מצרר שנחתו בבתים, בגנים ובשדות ואפילו בבית חולים. הם מצאו כי, שגרת חייהם של מרבית תושבי האזור הפגוע לא חזרה לקדמותה עד היום. לטענת הארגון, המסתמך גם על עדויות שנגבו מכמה חיילים ישראלים שלחמו כתותחנים במלחמה האחרונה, הוטלו פצצות מצרר בלא הבחנה גם אל שטחים בנויים, באופן בלתי מידתי ותוך הפרה של החוק ההומניטרי הבינלאומי. במקומות מסויימים מצביעים ממצאי הארגון על פשעי מלחמה.

ומאחר שגם בצד הלבנוני של הגבול לא נראים סימנים של חקירה בנוגע לפשעי המלחמה שביצע החיזבאללה, ממליץ הארגון למזכ"ל האו"ם על הקמת ועדת חקירה בינלאומית לבחינת הדיווחים בנוגע להפרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ולביצוע פשעי מלחמה, הן מצד ישראל והן מצד החיזבאללה, לרבות השימוש שנעשה בחימוש מצרר בידי שני הצדדים.

בסוף מאי הקרוב יתכנסו 82 מדינות בדבלין שבאירלנד, לחתימה על אמנה לאיסור מוחלט על ייצור, שימוש ואחזקה של פצצות מצרר. האמנה תקשיח את עמדת הקהילה הבינלאומית בשאלת חימוש מצרר, בדומה ליחסה כלפי מוקשים נגד בני אדם, והיא תכלול גם המלצות על אמצעים לטיהור אזורים שזוהמו בנפלי מצרר ועל סיוע לקורבנות.

הכינוס בדבלין יסכם שורת מפגשים שהתקיימו בלימה, וינה ווולינגטון שבניו זילנד, בה התקיימה, בפברואר האחרון, ועידה עולמית בהשתתפותן של 100 מדינות. בוועידה אימצו המדינות הצהרה נגד השימוש בפצצות מצרר וייצורן. מדינת ישראל, הנמנית לטענת ארגון Human Rights Watch על המשתמשות העיקריות בפצצות מצרר, אינה לוקחת חלק בתהליך הבינלאומי למניעת השימוש בפצצות אלו. ואולם, אף היא תרמה את תרומתה הפרדוקסלית להתארגנות המבורכת הזאת. אחרי הכל היתה זאת מלחמת לבנון השניה שעוררה את יוזמת קואליציית המדינות וארגוני הזכויות נגד חימוש מצרר בסיסמה, קולות מקומיים – איסור עולמי (7).

טקס החתימה על האמנה הצפויה להתקבל בדבלין יתקיים, על פי המתוכנן, בדצמבר הבא באוסלו. וכבר היום זוכה האמנה לכינוי "הסכם אוסלו", בתקווה שעתידו יהיה מוצלח יותר מעברם העגום של הסכמי אוסלו הקודמים.

1. חדוה ישכר, "פצצות המצרר לא שמעו על הפסקת האש"; אתר "הגדה השמאלית", 10 ביולי 2007.
2. Mine action Co-ordination Center South Lebanon – www.maccsl.org/reporta
3. דו"ח HRW: "להציף את דרום לבנון: שימוש ישראל בתחמושת מצרר בחודשים יולי – אוגוסט 2006", תקציר הדו"ח בעברית (קובץ PDF); הדו"ח המלא
4. חנן גרינברג, "הפצ"ר: השימוש במצרר במלחמת לבנון – חוקי"; ynet, 24 בדצמבר 2007.
5. הוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון, 2006; ועדת וינוגרד, דין וחשבון סופי, פרק 14, עמ' 495 – 500 , ינואר 2008:vaadatwino.org.il/pdf/דוח%20סופי.pdf
6. מירון רפופורט, "פצצות של אחרי מלחמה"; "הארץ", 1 בינואר 2008.
7. www.stopclustermunitions.org

התגובות סגורות.

עזרו לנו לעשות שינוי

תעזרו לנו היום על מנת להמשיך מחר‫!‬